תודה על הכבוד שזכינו

כנס "שלהבת במדבר", שיעור מס' 1

שאלה: הגעתי לכנס במדבר, וכשאני רואה מסביבי חברים כל כך גדולים, אני שואל: איך יתכן שזכיתי להיות חלק מהחברה הגדולה הזאת, הרי אין בי שום דבר מיוחד?

תשובה: אף אחד מאיתנו לא בחר בדרך הזאת, הביאו אותו מלמעלה. ואם הוא מבין את זה, אז הוא צריך להודות על כך. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר לו: "קח לך!", הביאו את כל אחד לכאן, כי הגיע הזמן לנשמתו להיתקן ובמודע להתכלל במנגנון המשותף שנקרא "מלכות" או "שכינה".

אבל אם הבורא הביא את האדם לבחירה הזו, זה עוד לא אומר שהכול ימשיך להתקדם ללא המאמצים שלו. המאמצים שלנו צריכים להיות יותר ויותר מודעים. כל אחד כבר הספיק להתאכזב בחייו, ברצונות שלו, לעבור הרבה דברים בדרך: לסיים את הלימודים, לעבוד בכמה מקומות, לשרת בצבא, להתחתן ולהתגרש.

אבל כל זה לא אני עשיתי. כשאני מביט לאחור, אני לא מאמין שעברתי את כל זה, שכל זה קרה לי. אני מתחיל להבין שמלמעלה העבירו אותי דרך כל האירועים והחוויות הללו. ואף על פי שאני הזדהיתי איתם רגשית, עוררו בי את הרגשות האלה מלמעלה.

אולם, מעתה ואילך נותנים לי חופש בחירה שאני יכול להשתמש בו. אמנם יש הרבה שבאים והולכים, בסופו של דבר, הם יחזרו מתישהו. לפני הכנס הזה קיבלתי מכתבים רבים מתלמידים לשעבר שמזמן עזבו את הלימוד, התאכזבו, אבל עכשיו רוצים לחזור.

זהו גם גורל, אנחנו לא צריכים לחשוב שזו הייתה החלטה שלהם – כך פעלה כלפיהם ההשגחה העליונה. לכן צריך לקבל אותם בחזרה, כמו שעכשיו פתחנו את הכנס לכולם.

כל מה שעשו איתך עד היום קרה משום שאפשרו לך לחזק את עצמך ולטפל באחרים, וצריכים להודות על כך.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בערבה "שלהבת במדבר", 17.01.2013