תגלה את הבריאה שלך

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 1

אנחנו לומדים כיצד הנברא התדרדר מנקודה אחת של איחוד לפירוד, לפיצול הדרגתי, להתגלות כוחות יותר ויותר גדולים, לבניית מערכת קשר בין החלקים. עוד לפני השבירה היו קיימים ביניהם תכונות וכוחות שונים.

בצורה כזאת אנחנו לומדים על מערכת שלמה של קשרים בין הנברא העתידי והבורא, בין תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה ועל שיתוף הפעולה ביניהם. זאת מערכת של כוחות עליונים, עולמות עליונים. וכדי לאפשר לנו להתקיים באמת, על אף ובניגוד לבורא, מתרחשת שבירה ונוצר המצב הנוכחי שלנו. מתוכו אנחנו מתחילים להתקדם ליראה.

יש להבין, שהפחד, היראה, הדאגה הזאת, הם כלי מדידה שבעזרתם אני מרגיש את הרמה, את העולם שבו אני נמצא – האם אני דואג לעצמי בעולם שלנו, או שאני נמצא בדאגה לזולת בעולם העליון.

בכלל, זה מזל גדול ונפלא שניתן לנו מצב של העולם שלנו, שבו אנחנו מרגישים את האגו שלנו שמפריד בינינו, ובעזרתו אנחנו יכולים למדוד עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מהמטרה הנעלה. זה מתבטא בהשוואה בין פחד "בהמי" בעולם שלנו, וכביכול הדאגה לעולם הבא, יראה בדרגה יותר גבוהה, כאשר אנחנו יוצאים מתוך מסגרת הדאגה וההיגיון הארציים שלנו ודואגים רק למה שנמצא מחוץ לנו ועל ידי זה מתחילים להידמות לבורא. דווקא כאן האדם מודד את מצבו, באיזו רמה הוא נמצא. כמובן, שכאשר אנחנו נמצאים במצב אגואיסטי, אנחנו לא מסוגלים לצאת מתוכו אם לא יפעל עלינו כוח עליון, תכונת ההשפעה (הבורא בעצמו) בצורה שאנחנו מכנים אותה "אור מקיף". הוא מאיר לנו מרחוק, בסתר, מפני שאנחנו לא נמצאים בתכונות דומות לו. אנחנו מעוררים את השפעתו עלינו רק במידת המאמצים שלנו להתקרב זה לזה.

זאת תנועה פנימית, רצונית. אני כאילו מנסה להיכנס לתוך הרגש והשכל של כל חבר. אני מתרחק מהופעתו החיצונית, מהבעיות והתכונות החיצוניות ומכל מה שנוגע לתכונות הארציות שלו. רק הלב שלו מעניין אותי, ההשתוקקות שלו להתנתק מעצמו לקראת קשר עם האחרים, לעלות מעל מצבו הבהמי. כלומר, מה שמעלה את האדם מעל ה"חמור" שלו. עליי להרגיש מה קורה בתוך ליבו ולקשור לליבי.

אותו הדבר בנוגע לשכל. לא מעניינות אותי התוכניות, המחשבות, הכוונות והבעיות השונות, אלא רק מה ששייך להתפתחותנו. בצורה כזאת, עליי לקחת מהחבר שלי את הנקודה שבלב שלו והנקודה שבמוח שלו ולחבר את שתי הנקודות האלה עם שתי הנקודות שלי.

גם בי אני בודק ומדגיש רק את ההשתוקקות לבורא (ה"נקודה שבלב") ואת הכיוון השכלי אליו (ה"נקודה שבמוח"). כך כולנו מתחברים בלב ובמוח אחד לדבר שלם, כאילו בונים מעצמנו "דמות" רוחנית המורכבת מלב ומוח.

אז איפה היראה שלנו? היראה היא בכך, שנצליח לבנות את הנקודה המשותפת שלנו, את "הלב שהרכבנו" ואת "המוח שהרכבנו" טהורים ונעלים ככל האפשר, כמה שיותר מנותקים ממה שאנחנו מתארים לעצמנו במובן הארצי. מתעוררת בנו יראה קבועה, האם נצליח לשמור על המבנה הכללי שלנו.

זה קורה בתוך כל עשירייה ואחר כך בכל העשיריות יחד, ובהמשך, הכנס שלנו יתחבר עם כל כנסי המראה הנערכים במקביל אלינו ב"חלל" רוחני אחד.

את כל זה אנחנו צריכים להחזיק בתוכנו ולדאוג כל הזמן שהמבנה הזה יהיה יותר ויותר מורגש וממשי בכל רגע. בהתחלה זהו רק רמז כלשהו, אבל בהדרגה הוא יהפוך לערפל יותר ויותר סמיך ומוצק. אנחנו מוצאים אפילו תכונות חדשות כלשהן בתוך הלב והמוח המאוחדים שלנו.

אנחנו מתחילים להרגיש באמת משהו, ובהמשך מרגישים את חלוקת ההיקף הזה ל"עשר ספירות", כלומר, מגיעים למבנה רוחני ובו אנחנו מרגישים את הכוחות הפועלים, את הבורא.

בצורה כזאת אנחנו מתחילים להרגיש אותו וכיצד הוא שומר על המבנה הפנימי שלנו, על עשר הספירות ביחד. כולנו נכללים בתוך המבנה הזה וכל אחד מרגיש את עשר הספירות בתוך תפיסתו הפרטית האינדיבידואלית מתוך התכונות הרוחניות המקוריות שלו, מתוך הנקודה שבלב ובמוח.

כל אחד מאיתנו מגלה את הבריאה שלו בלי להפריע אחד לשני. הנשמות שלנו נכללות זו בזו ונעשות מחוברות, כך שבסופו של דבר נוצרת תמונה כללית של עולם אין סוף.

אנחנו מתחברים בינינו כבר במדרגות שמובילות למעלה ועשר הספירות נעשות יותר ויותר ברורות. בתוכן מתגלות תכונות פנימיות עצומות, צירופים, גושים, מערכות, וקשרים. בסופו של דבר, כל אלה ביחד הופכים ל"ספירה" המורכבת מאין סוף קשרים רגשיים ושכליים.

בצורה כזאת אנחנו מגיעים להשגת הבורא, כלומר להשגת המוח והרגש העצום שממלאים את ה"ספירה" הזאת. את הדרך הזאת אנחנו חייבים לעבור ביחד.

לכן, העיקר היא תכונת ההשפעה, אנחנו צריכים לפחד לא ליפול לתוך הבירורים הארציים שלנו, לתוך הדאגות הגופניות הטבעיות שלנו. בכנס חייבים להגביל זאת רק לרמת הקיום ההכרחית.

נשתדל להגיע ליראה כזו.

מתוך הכנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 1, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מאבד את עצמי בחברים
מווסתי האור
חברים חדשים מסתתרים בתוך הישנים