קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", סעיף ל"ג:
"אמנם, אם אין אמונתו שלימה ח"ו, ואינו עוסק בתורה ובעבודה, אלא רק מטעם, שהשי"ת צוה אותו ללמוד, כבר נתבאר לעיל, שבתורה ועבודה כאלה, לא יתגלה כלל המאור שבה, כי עיניו פגומות, ומהפכות האור לחושך, בדומה לעטלף, כנ"ל. ובחינת עסק כזה, כבר יצאה מרשות שפחה קדושה, כי לא יזכה ח"ו על ידיה לבוא לשמה. וע"כ באה לרשות השפחה דקליפה, שהיא יורשת את התורה והעבודה האלו, ועושקתן לעצמה."
אדם שנמצא בעולם הזה, ברגע מסוים שואל את עצמו: "מה הטעם בחיי?". השאלה הזאת נותנת לו איזה שהוא קשר עם התורה, עם חכמת הקבלה, והוא מתחיל לעסוק בה, בכך שמרגיש שזה יכול לשפוך אור על השאלה שלו על משמעות החיים, על גילוי הסוד שלהם.
אם דווקא לשם כך הוא עוסק בתורה, אז זוהי הגישה הנכונה. אבל אם הוא עושה את זה רק מטעם "שהשי"ת צווה אותו ללמוד", אז זה נקרא "קליפה", כוונה טמאה. אדם יכול לחשוב, למעשה, מדוע, אם אני מבצע את ציווי הבורא? אבל העניין הוא, שאנחנו אגואיסטים מטבענו, שמונעים על ידי הרצון לקבל, למלא את עצמנו, להרוויח. ואם אדם אומר שעוסק בתורה רק מפני שזהו ציווי הבורא, אז זה אומר, שאין לו לזה שום רצון אמיתי והגישה שלו היא לא נכונה. עדיין לא התעוררו בו הרצונות האמיתיים, שהיו יכולים להביאו למטרת הבריאה.
אבל אם הוא לומד, מפני שרוצה לדעת למה ולאיזו מטרה הוא קיים, מה מטרת קיומו, מטרת החיים, אז זהו רצון פנימי מועיל וטבעי, הצורך לגלות את סוד החיים שלו. ולכן אפילו שלומד עם כוונה אגואיסטית, ב"לא לשמה", מתבלבל ומוסיף לזה כל מיני מטרות אחרות, הוא בכל זאת יכול להשיג תוצאה. העיקר זה, שבתוכו יש רצון פנימי אמיתי.
אף על פי שבינתיים אין לו כוונות נכונות ורצונות טהורים, השתוקקות להשפעה ואהבה אמיתיים לזולת ולבורא, אז זה לא נורא, הוא כבר נמצא בדרך הנכונה. ספר הזוהר מכנה מצב כזה שפחה שמסייעת לגבירתה.
