שער אל הגיהינום

laitman_2009-11-19_9481-70.jpg

הקדמת ספר הזוהר, מאמר "לילה דכלה": "ולפיכך נקרא תשובתנו כמו שהתכפרו עוונותינו ונעשו לשגגות, כי נשאר החוט דקיק, שיש בידו להביאנו למזיד… ונעשה לדוד העוון כשגגה… אבל שאר בני האדם צריכים לפחד, שלא יוכלו לומר לפני המלאך, כי שגגה היא, ויפלו בידי דומה לגיהינום".

כשאנחנו מתקנים איזה חלק של המלכות, תמיד נמשך ממנה חוט דק אל החלקים שאיתם לא ניתן בינתיים לעבוד. אנחנו צריכים לתת להם הכנה, זכות לקיום, כדי שאחר כך תהיה לנו האפשרות לתקנם.

הקשר הזה משאיר מאחז לאגואיזם, שהוא כמו שער לגיהינום שדרכו ניתן לשקוע פתאום ברצונות האגואיסטיים. וכאן טמונה כל הבעיה. האם אנחנו יכולים להישמר מאיבוד המסך כדי שלא נתחיל ליהנות בכוונה על מנת לקבל? כי הרי אז האורות ייעלמו, ואנחנו נשאר בחושך של ה"גיהינום". האם אנחנו יכולים לשמור חלק קטן של האגואיזם מבלי לפתוח שערים אלו, ולספק לו הארה מינימלית, ההכרחית לקיומו? – ספר הזוהר אומר כיצד ניתן לעשות זאת. בזה אנחנו מתקנים את השגגות שלנו, בעוד שהזדונות יתוקנו רק בשלב האחרון של העבודה שלנו.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 21.11.2010

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest