שניים עשר השבטים של הנשמה הכללית

ממזרח זורח האור, מפני ששם זורחת השמש. כמו כן משם נובעת רוח מזרחית, הרוח המזיקה ביותר מכל הרוחות. ממערב מגיע השלג, הברד, השרב, הקור והגשמים החזקים. הדרום הוא המקור של הטל המבורך ושל הגשם. מצפון נשלח לעולם "חושך" וכוחות מזיקים.

המיקום של השבטים במחנה היהודים תואם לארבע רוחות השמיים.

המערכת היחידה שנקראת "הנשמה הכללית", מורכבת משניים עשר חלקים (שניים עשר שבטים), שקשורים ביניהם ביחס לארבע רוחות השמיים שמסמלים ארבעה חלקים: חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

כל השבטים צריכים לעמוד זה כנגד זה:

בינה     חכמה

מלכות זעיר אנפין

בכל חלק יש שלושה קווים, סך הכול שניים עשר חלקים (12 שבטים). המיקום שלהם מסמל קשר של הכלי של הנשמה הכללית.

בתורה כתוב תחת איזה דגל הם צריכים לעמוד. דגל מסמל את המטרה הפרטית של כל מחנה, שהוא בעל תכונות האופייניות רק לו. לכן אותה המטרה הכללית מתבטאת אצל כל אחד מהם קצת תחת פוקוס שונה, תחת זווית שונה.

לדוגמה, גוף האדם מורכב מהמון איברים שונים. כל אחד מהם תופס בצורה אחרת את התנועות של הגוף, תמיכה וכולי. באופן זהה, מתגלה התכונה של הכוח הכללי, של הבורא, הודות למגוון תכונות והקשרים שביניהן.

הודות למגוון אגואיסטי עצום, מתגלה תכונת ההשפעה. בפני עצמה היא לגמרי כמו אהבת אֵם: תעשה מה שאתה רוצה, אני אוהבת אותך.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 24.12.2014