שמחה – סימן ודאי להשפעה

שאלה: מדוע עבודה רוחנית צריכה תמיד להיות בשמחה?

תשובה: שמחה היא סימן לכך שאתה פועל למען ההשפעה לא מתוך הכרח, לא מאין ברירה, לא מתוך פחד ממכות. אנחנו יודעים כיצד האמא שמחה, כשהיא מצליחה להאכיל את הילד שלה בצורה טובה, היא נהנית מכך. איך יכול להיות שהשפעה היוצאת מתוך אהבה לא תעורר שמחה? שמחה זה סימן, תוצאה, של מעשים טובים, של השפעה.

כאשר האדם נמצא בשליטת האגו שלו, הוא נמצא שרוי במתח, הוא כועס על הבורא. לכן כוח הרחמים והאמונה מתבטא ברוגע, בביטול עצמי בפני הכוח העליון, במוכנות שהכוח הזה ישפיע עליי ויתקן אותי מאגואיסט לאלטרואיסט.

גם הפניה לבורא לא יכולה להיות בלי שמחה – הוא לא שומע את הבכי שלנו. כשמדובר בתפילה שאותה הבורא שומע, הנקראת "שער הדמעות" – זה אומר שהאדם רוצה להידמות לבורא. הוא "בוכה" כלומר מאוד רוצה להידמות לנותן, אלו הם לא דמעות של צער, הוא שמח שהגיע לרצון הזה. פניה לבורא לא יכולה להיות מלווה בצער. אם אתה בוכה, משמע שאתה מאשים את הבורא שהביא עליך צרות – משמע, אתה לא שמח מדרכך אלא הולך בה בלית בררה. אז אתה לא יכול להיות צדיק.

לכן אם האדם לא חש שמחה בכל מצב, מהטוב ביותר עד לרע ביותר, משמע שהוא שוהה בינתיים באגואיזם שלו ואין לו עם מה לפנות לבורא. רק אם הוא מתעלה מעל עצמו, כדי להישאר תמיד בשמחה, ולא יהיה לו חשוב מה יקרה, הוא רק מבקש את כוח ההשפעה – אז הוא יקבל אותו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.12.2009

ידיעות קודמות בנושא:
שער הדמעות
רוחניות – זה שמחה!
התקדמות רק מתוך שמחה