קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פרשת השבוע: פרשת "צו", זוהר לעם, קטעים נבחרים
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
פרשת השבוע – פרשה "צו"
תקציר הפרשה:
פרשה זו היא המשך של הפרשה הקודמת. בפרשה הקודמת, הייתה התייחסות לדיני הקורבנות, מצד עם ישראל שמביא את הקורבנות. בפרשה זו מדובר על דיני הקורבנות מצדם של הכוהנים, בפירוט.
בתחילה מוזכר הציווי על תרומת הדשן, ובהמשך מפורטים דיני קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים ואיסור אכילת חֵלֶב.
מוזכרים העונשים:
- מי שאוכל בשר פיגול (בשר המיועד רק לכוהן) – "וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא",
- מי שאוכל חֵלֶב מהקורבנות – "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ",
- מי שאוכל דם מהקורבנות – " וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ".
בהמשך, מדובר על "שבעת ימי המלואים", קיום חנוכת המשכן.
הבורא טקס הבורא מצווה על מצווה על משה לקחת את אהרון ובניו הכוהנים ואת כל העדה ולהקהיל אותם בפתח אוהל מועד.
משה רוחץ את אהרן ובניו, ומלביש אותם בבגדי הכהונה. ואז הוא מושח בשמן המשחה את המשכן וכל אשר בו, ומקדש את אהרון ובניו.
משה מראה לכוהנים מהו מצווה אותם הבורא לעשות עם האיברים השונים של הקורבנות, והם מבצעים את ציווי הבורא.
***
קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":
1. "צו את אהרון, בא לעטר רוח הקודש הזה למעלה למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה להורידה למטה למטה, מישראל ברצון ותפילה, ומכהנים במעשה הקרבת הקרבן, כל אחד כראוי לו".
פרשת "צו", מאמר "דבקות של רצון הכהנים והלויים וישראל עד היכן עולה", אות ט"ז
2. "אש תמיד תוּקַד על המזבח, לא תכבה. זו היא התורה שנקראת אש, אשר נאמר בה, הלוא כה דבָרִי כאש נאום ה', שצריכה להאיר תמיד על המזבח, על המלכות. לא תכבה, ודאי שאש התורה לא תכבה, כי עברה אינה מכבה את התורה. אבל עברה מכבה מצווה, ומי שעושה עברה מכבה מצווה, שנקראת נר. כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו, כלומר, את הנשמה, שנאמר בה, נר ה' נשמת אדם".
פרשת "צו", מאמר "אש תמיד תוּקַד על המזבח", אות נ'
3. "אש תמיד תוּקַד על המזבח לא תכבה, זו אישו של יצחק. שכתוב, הנה האש והעצים, הם דינים הנמשכים מקו שמאל, מטרם התכללותו בקו ימין. אש תמיד, שעומד תמיד במלכות, כדי שתקבל החסדים מז"א. והעצים, אלו הם העצים של אברהם, החסדים הנמשכים מקו ימין. שכתוב, וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר. והכהן הוא איש החסד".
פרשת "צו", מאמר "אש של יצחק", אות ע"ו
4. "ותלמיד חכם צריך לראות את עצמו שקול כנגד כל בעלי תורה, וכך צריך לשקול את עצמו מצד התורה, מצד נר"ן השכליים. ומצד האיברים של הגוף, מצד נר"ן הבהמיים, צריך לראות את עצמו שקול כנגד כל עמי הארץ. כמ"ש, לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו. וע"כ יכוון בנפשו וברוחו ונשמתו לעשות אותם קרבנות עם כל בני העולם. והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ובזה, אדם ובהמה תושיע ה'".
פרשת "צו", מאמר "נר"ן של חול נר"ן של שבת", אות ע"א
***
קטע נבחר בנושא המשכן
5. "עד שלא הוקם המשכן,
היתה איבה וקנאה ותחרות ומַצּוּתָא [ומריבה] ומחלוקת בעולם.
אבל משהוקם המשכן,
נִתנה אהבה וחיבה ורעות וצדק ושלום בעולם".
פסיקתא דרב כהנא [מהדורת מנדלבוים], פרשה א' [ה']
***
קטעים נבחרים מתוך כתבי הרב"ש
6. "ידוע, ש"הבריאה" נקראת חסרון. לכן היא נקראת "יש מאין". והאדם הנברא הוא מלא חסרונות. ומשום זה, בכדי שהאדם יצליח בהעבודה, שהוא הולך למלאות חסרונותיו, הוא צריך לדעת מקודם, מהו החסרון העיקרי שעליו יתן זכות קדימה לכל חסרונותיו. והיות שיש חסרונות רוחניים וחסרונות גשמיים, עלינו לברר קודם כל, מהו נקרא רוחניים, ומה אנו מכנים גשמיים".
כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 246, שלבי הסולם, שנת 1986 (תשמ"ו), מאמר י"ב "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"
7. "כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהיא בחינה ד', הוא נקרא "גשמי", והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעיניו בעולם הזה".
כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 246, שלבי הסולם, שנת 1986 (תשמ"ו), מאמר י"ב "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"
8. "וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם "רוחניות". זאת אומרת, שכל מה שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא "גשמיות". ומה שעובד לתועלת ה', נקרא "רוחניות".
כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 246, שלבי הסולם, שנת 1986 (תשמ"ו), מאמר י"ב "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"
9. "בזהר צו (דף ו' ובהסולם אות כ') אומר וזה לשונו "זאת תורת, זו היא כנסת ישראל. מלכות העולה, זו היא מחשבה רעה, שהיא עולה על מחשבתו של האדם להטותו. מן דרך האמת היא העולה, זו היא העולה ומשטנת על האדם. ויש להבין מהו הפירוש, שהמחשבה רעה עולה ומשטנת על האדם?"
כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 869, שלבי הסולם, שנת 1989 (תשמ"ט), מאמר כ' "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה"
10. "ואאמו"ר זצ"ל אמר על זה, כי באמת האדם כן מתקדם, היינו שכל פעם הוא מתקדם לראות את מצבו האמיתי, איך שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית. כי יש תיקון מלמעלה, שהאדם לא יראה את מצבו האמיתי, מטרם שהוא מסוגל לתקן. לכן בשיעור שרואים מלמעלה, שהוא משתדל לצאת "מאהבה עצמית", בשיעור זה מגלין לו את הרע שיש בו, בכדי שידע שהוא האדם הגרוע ביותר בעולם. כלומר שאצל שאר אנשים, לא מגולה אצלם כל כך הרע, כמו אצלו הוא מגולה. לכן הוא רואה מה שחסר לו. אז יש מקום לבקש מה', שיושיע לו לצאת מהרע שבקרבו".
כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 869, שלבי הסולם, שנת 1989 (תשמ"ט), מאמר כ' "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה"
11. "והסדר הוא כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים הם באדם: הקב"ה, אביו, ואמו. אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה". שהאדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים. אז בא הסדר, קודם כל האדם מתחיל להרגיש את הרע שבו, היות כי בטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, היה נדמה בעיניו, שהוא כבר צדיק. אולם בזמן שהאדם מתחיל להכנס בעבודה על דרך האמת, שהיא עבודה דלהשפיע, האדם מתחיל לראות כל פעם, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע. אלא הקב"ה עוזר לכל אדם".
כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 869, שלבי הסולם, שנת 1989 (תשמ"ט), מאמר כ' "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה"
***
