קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פרשת השבוע: פרשת "כי תבוא", זוהר לעם, קטעים נבחרים
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
פרשת השבוע – פרשת "כי תבוא"
תקציר הפרשה:
בפרשה מובא החלק האחרון של הנאום שנשא משה בפני עם ישראל לפני מותו.
מפורטות מצוות ביכורים ומצוות ודוי מעשרות.
מצווה משה את העם, שכאשר יכנס לארץ, יכתבו את הדברים על אבנים גדולות מסוידות, ויבנו מהן מזבח לה'. משה מתאר כיצד יתקיים מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל, מי יעמוד בכל צד, ומהן הקללות והברכות אותן יאמרו.
בהמשך מתוארות הברכה שתבוא על עם ישראל באם ישמור את המצוות, ומנגד הצרות שיבואו עליו אם לא יקיים אותן.
הפרשה מסתיימת בסיכומו של משה את מאורעות אשר עברו על העם: עזרת ה' שקיבל העם בכל שלב, והמחויבות של העם לשמור את המצוות.
***
קטעים מתוך זוהר לעם
1. "לבבך פירושו, יצר הטוב ויצר הרע, השוכנים בלב, נכללו זה בזה, והם אחד. ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, היינו בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. שיהפוך מדות הרעות של יצר הרע להיות טובות, דהיינו שיעבוד עמהם את ה' ולא יחטא על ידיהם, ואז ודאי אין עוד הפרש בין יצר הטוב ליצר הרע, והם אחד".
פרשת "וארא", מאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך" אות צ'
2. "אבנים, הן מדרגות המלכות, שנקראת אבן. וכשהמלכות היא בשליטת השמאל בלא ימין, האבנים מתקשים מאד, ואז הן מפולמות. והן מונחות על התהום, שמחמת דינים דשמאל הן סותמים מוצא המים, חסדים. וכדי שהעולם יוכל להתקיים, הן מתנקבים ע"י המסך דצ"א. ויוצאים המים דרך הנקבים, ועי"ז מתקיים העולם".
פרשת "משפטים", מאמר "הסבא", אות רי"א
3. "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים מתחילה. ואח"כ, והצלתי אתכם מעבודתם. ואח"כ, וגאלתי אתכם. והרי היה לו לומר מתחילה, וגאלתי אתכם, אח"כ, והוצאתי אתכם. אלא עיקר הכל אמר תחילה, כי רצה הקב"ה לבשר להם מתחילה את היפה מכולם, היציאה ממצרים. והרי יפה מכולם הוא, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים".
פרשת "וארא", מאמר "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי", אות נ"ב-נ"ג
***
קטע מתוך כתבי הרב"ש:
4. "ויש לו תמיד עליות וירידות, שפעם מתגבר השכל ופעם מתגבר הלמעלה מהדעת. ותמיד הוא חושב, מתי יבוא הזמן, שאני אוכל לקבוע את העבודה שלי בתוך הדעת, שאז יהיה לי בסיס חזק, כיון שאני יוכל לבנות הכל על פי שכל. ובטח אז לא תהינה לי שום ירידות בעבודת ה', כדרך כל הדברים הבנויים על השכל הבריא. אבל הוא לא יודע, שמזה שהוא מקוה להשיג, לא ישיג ברכה אלא קללה, כי בתוך הדעת הוא מקום אחיזה לס"א כנ"ל, שהקב"ה בחר, שאלו שרוצים להגיע לידי דביקות ה', דוקא בלמעלה מהדעת זוהי הדרך האמיתית להשיג התקרבות ה'".
כתבי הרב"ש, כרך א', "כשאדם יודע מהי יראת ה'"
***
