דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שושנה בין החוחים

שושנה בין החוחים

ספר הזוהר, פרשת "כי תישא" אות ל"א: "כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות. רצה הקב"ה לעשות את ישראל כעין של מעלה, ושיהיו שושנה אחת בארץ כעין שושנה העליונה, שהיא המלכות. ושושנה המעלית ריח, ומובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, אינה אלא אותה שגדלה בין החוחים, וזו מריחה כראוי".

החוחים מתגלים לאדם לפי המידה שבה הוא מסוגל להתמודד איתם. אם הוא מכין נכון את כל היוצרות, את כל הכוחות שפועלים בינו לבין הסביבה, אם הוא יכול בכל פעם להתעורר ולהעלות את חשיבות הבורא, הדבֵקות, ההשפעה והאהבה לזולת, מעל כל מה שמתגלה במחשבותיו וברצונותיו – זה נקרא שהוא מבצע את הבירור הנכון ו"מקהה את שיניו" של היצר הרע.

בספר "שלבי הסולם" הרב"ש כתב: "אלא ע"י התגברות על הרצון לקבל שבו, היות שהוא בא ושואל להאדם "הקהה את שיניו", שפירושו, שאין להתווכח עמו, אלא "הקהה את שניו", שצריכים ללכת עמו בכח להתגבר עליו".

הסביבה שנמצאת ביני לבין האחרים מתגלה לי בצורה האגואיסטית: אני מחפש את ההזדמנות לנצל את הקשר איתם כדי לקבל מהם כמה שיותר.  כשאני מביט על המציאות במבט גשמי, אני רואה את הכול מחוץ לי, ולא בתוכי. אינני משייך לעצמי את המרחק, את השנאה שמתגלה, את הדחייה. כל זה נראה לי מחוץ לי, ולא שלי. אינני חושב שאלה הם הכלים שלי, תפיסת המציאות שלי, הראייה שלי, גילוי המציאות העליונה בתוכי.

לכן עליי "להקהות את שיניי" פעמים רבות כדי לתקן את היחס שלי לתמונה שמצטיירת בעיניי. בתמונה הזאת יש מרחק ביני לבין הזולת. המרחק הזה נראה לי לא כמו הכלים (הרצונות) המקולקלים שלי, אלא כמו משהו זר שצריך לדחות אותו.

אולם אני מקהה את כוח האשליה הזאת באמצעות הבירור ומבין: כל מה שמתגלה לי זה אני. אם אינני משייך לעצמי את העולם כולו, את המציאות כולה, את כל בני האדם, כל הנשמות, ובכלל כל הדרגות: הדומם, הצומח, החי והמדבר, אם אינני מתייחס אליהם כאל חלק בלתי נפרד מעצמי – אינני מתקן את הנשמה שלי. ואז אני רואה שתפיסת המציאות, אהבת הבריות וגילוי הבורא מסתתרים בתוך אותן המחשבות והרצונות שקובעים את היחס שלי לזולת, למה שמחוץ לי.

לא קיים דבר במציאות מלבד הרצון. אם אני מרגיש שהרצון הזה יוצא ממני כלפי החיצוניים, אני צריך "לתת לו בשינים". בכך אהפוך אותו לקשר ביני לבין החלקים שלי. הזולת יהיה חלק ממני, הבורא יהיה שלי. כך אכלול בתוכי את המציאות כולה, ובכך השבירה תתוקן. וכך, באותו המקום, בתוך אותם הרצונות והמחשבות שהיו ביני לבין הזולת, אתחיל להרגיש את נוכחות האור, תכונת ההשפעה והאהבה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 16.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מבט נכון על המציאות
להקהות את אשליית השבירה
תיקון מול הראי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest