קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו ועל כל העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף יהוה:
ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמתו כי שמן משחת יהוה עליכם ויעשו כדבר משה." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "שמיני", פרק י', פסוקים ו' – ז').
שאלה: איך להסביר שהאבל נאסר עליהם?
תשובתי: לא מדובר כאן בבני אדם שהתנהגו בצורה לא זהירה ונכוו במשהו, נשרפו, אלא על נשמות. כאשר מספרים על תיקונים רוחניים בצורה של משל, אז לעיתים זה מבוטא בצורה מיוחדת במינה.
קיים מצב שבו אתה צריך להימצא באבל, מפני שהאבל הוא לא אחר מאשר תיקון. זה לא אומר שאתה צריך לשבת ולבכות, אין כאן בכלל על מי לבכות. לא מדובר על המושג הגשמי של האבל שמקוּיָם בדרגה הגשמית.
שבעה ימי האבל מסמלים, שבמשך שבעה ימים (שבע ספירות): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אתה בהדרגה מבין ותופס את כל העומק של הנפילה שלך והסיבות שלה.
ולכן לאחר שבעה ימי אבל שבמהלכם אתה הבנת את המהות של הנפילה שלך, אתה מוכן להתחיל בתיקון, היוולדות מחדש לחיים של אותו הרצון ש"מת" שלא לפי רצונך. בדיוק כפי שלא לפי רצונך הדליקו אש קדושה נדב ואביהו, העלו קטורת, נכנסו כביכול לקודש הקודשים וניסו לבצע פעולה.
כדי לתקן משהו, צריך תחילה לרדת לכל העומק החשוך של הרצון שלך ולתפוס לגמרי את מידת השבירה, הדחייה בין כל חלקי הנשמה הכללית. רק לאחר שאתה משיג עד כמה אתה שבור, אז מתוך העומק של המצב הזה ובכך שהבנת שלא אתה עשית את זה, אלא הבורא, אתה יכול לפנות אליו.
דווקא בעומק המרבי של הירידה, כאשר אתה מרגיש שזהו, זה הסוף, אתה מתחיל להרגיש כיצד זה ניתן לך בכוונה כדי שאתה תמצא את המגע עם הבורא. כי השבירה והתיקון, כל זה אינו חשוב! מה שחשוב זה, שמעל לכל המצבים הללו אתה מוצא מגע עימו.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 22.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
דרגת בנים
להפוך להיות כוהן גדול
יום של התגלות הבורא
