שאלות שמהן מתחילה הידיעה

בעל הסולם פותח את ה"הקדמה לספר הזוהר" בשורת שאלות נצחיות. בואו נברר יחד עימו את הבעיות שבהמשך יובילו אותנו לפתרון. כיוון ששאלה שנשאלת בצורה נכונה היא כבר חלק מהתשובה. ככל שנשאל יותר שאלות צודקות עכשיו, כך נבין יותר בהמשך.

"רצוני בהקדמה זו, לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת."

יש מספר שאלות שמדאיגות מאוד את האנושות, שאלות נצחיות שעוברות מדור לדור שאותן אנחנו עדיין לא ביררנו ולכן החיים עוברים ללא תועלת. כל החיים עוברים כדי להתקיים ולמות בלי להפיק מהם תועלת.

אז כיצד אפשר לחיות את החיים לא לשם קיום בלבד שפעם ייפסק? כיצד בעודנו בחיים, אפשר לרכוש משהו שבעזרתו ניתן יהיה להמשיך את הדרך לנצחיות? הרי התקופה הזאת נותנת לי הזדמנות לצאת לקיום אחר, נעלה, נצחי ושלם. אז החיים יביאו תועלת אמיתית.

זאת הדילמה, האם אנחנו קיימים בדרגת ה"חי" כמו בטבע הדומם, הצומח והחי שבו הכול מתקיימים ומתים אחרי זמן מסוים, מפני שאין להם שום מטרה מלבד הקיום העצמי לפרק זמן מוקצב או שאנחנו יוצאים לדרגת "אדם", הדומה לבורא. זה אפשרי להידמות לבורא ועל ידי זה לעלות לדרגתו, לקיום שנמצא למעלה מדרגת ה"חי". בסופו של דבר, דרגות הדומם, הצומח והחי נועדו כדי להפיק מתוכן את דרגת ה"אדם".

ובכן, האנושות שואלת את שאלת מהות החיים ואין לה מענה עליה מפני שאינה משיגה אותה במישור העולם הזה, במחזוריות של לידה-חיים-מוות שחוזרת על עצמה שוב ושוב ללא תוצאה. לכן, האנשים מרוכזים בבעיות השוטפות, כיצד להצליח בטווח שבין הלידה והמוות, להפוך את החיים למשהו לא משעמם מדי ולא כואב מדי. אנחנו פשוט מספקים את הרצונות הגשמיים שלנו מעבר לדרגת ה"חי" שנקראים "אנושיים" בדרגת העולם הזה.

ובכל זאת, חוסר הוודאות וייעודנו להגיע לדברים נעלים מעסיקים מאוד את האנושות. כי חוסר הוודאות מונע ממנה לנצל את ההזדמנות המיוחדת הזאת.

והשאלות המנחות הן:

1. מה מהותנו?

2. מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה שאנו טבעות קטנות הימנה?

מהי מהותנו אנחנו לא יודעים. עד כה הפילוסופיה והמדע לא נתנו מענה על כך ולא ברור האם הן מסוגלות לתת מענה.

מהו תפקידנו, גם לא ידוע. אנחנו פשוט מתפתחים מדור לדור, מונעים על ידי הרצון המתפתח שמחייב אותנו לייצר יותר ויותר מוצרים, לכבוש את החלל, לבנות בינינו קשרים גלובליים…

לאחרונה, מתחילות להתעורר בעיות. אנחנו כבר לא רוצים כלום, אולי מפני שכדור הארץ הפך להיות קטן מדי בשבילנו. לכן, מגיע משבר בהתפתחות, כי אין לאן להתקדם וגם הרצון מיצה את עצמו. אנחנו כאילו מסתובבים במקום, או להיפך, יורדים במעלה ההר, אף על פי שעדיין משתדלים לעלות עליו.

אנחנו לא ממש מבינים את התהליך, והעיקר, לא מבינים את תפקידנו, האם יש לנו בכלל תפקיד? ואם כן, מהו? מדוע ולשם מה?

באופן כללי, בכל צעד ושעל אנחנו זקוקים למטרה, אם מבינים זאת או לא. כי רק תינוקות או אדם שאינו שפוי בדעתו פועלים ללא מטרה. האם אפשר להתייגע בלי לדעת מה מרוויחים? אתה תמיד מצייר מטרה כלשהי ומתקדם לקראתה.

אבל, נניח בחור בן עשרים, איזו מטרה הוא רואה לפניו היום? להתחתן, להביא ילדים לעולם, לרכוש מקצוע טוב, לעבוד במקום מצוין ולזכות לראות נכדים? ומה הלאה? התשובה ברורה…

אז מהי המטרה? לחיות עם מינימום ייסורים ולהתמלא בתענוג ככל האפשר? בסופו של דבר, מדובר על מילוי חיסרון ריק. אז עדיף להישאר בלי חיסרון ובלי תענוג. כיצד בכלל אנחנו, בהיותנו יצורים חושבים, יכולים להסכים עם צורת קיום חסרת תועלת?

אילו אני בעצמי הייתי מייצר מכונה בשם "אדם", לשם מה הייתי עושה זאת? מה הייתה מטרתו? כי בכל זאת פעילותו הייתה צריכה לקבל המשכיות כלשהי. אז מהי ההמשכיות? בקלקול כדור הארץ? ביחסים המקולקלים שכל אחד גורם צער לאחרים? "מי נהנה מהם?", שואל בעל הסולם ב"הקדמה לתע"ס". וליתר דיוק "למי אני מהנה"?

3. הנה כשאנו מסתכלים על עצמנו אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים עד שאין כמונו לגנות.

ואכן, אדם הוא היצור הגרוע ביותר בעולם, הוא רוצה להזיק לכולם, הוא כמו "עכבר שוכב על דינרים", לא נהנה בעצמו ולא נותן להנות אחרים. כל הדברים הנפלאים שיכולים לצמוח מתוך רצונותיו ותכונותיו, הוא הופך לניגוד.

וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להמצא ברום המעלות.

שמדובר על הטבע שברא אותנו, אנחנו רואים שהכול מדוד ומדויק. חוץ מהרצונות האנושיים, הכול בטבע מושלם, מתחבר ומקושר. כל יום אנחנו נדהמים לגלות יותר ויותר את הגדלות הזאת בעזרת המדעים המודרניים, כשחודרים לתוך מסתרי מבנה המוח ולתוך מעמקי הרקמות, לתוך עולם האטומים. אנחנו מגלים בריאה נפלאה שבה כל חלק נבנה ופועל בהרמוניה עם חלקים אחרים.

לשם מה אני זקוק לכל המורכבות הזאת? מה התועלת בבריאה שצריכה להיות שיא השלמות, של האדם?..

כאן משהו השתבש. אנחנו בנויים בצורה כה נפלאה, בתוך כל אחד גלומה חכמה גדולה. אבל בהמשך, כשאדם צריך לנצל את הפוטנציאל שלו, אז הביצוע שלו הפוך לגמרי מהחכמה והמורכבות, מהשכל והקיום ההכרחי שטבוע בנו. כאילו שהטבע לא סיים לבנות את השכל האנושי. כאילו לתוך התוכנה שלנו חדר "וירוס" שבגללו אנחנו לא מנצלים בצורה נכונה את היכולות שניתנו לנו.

כי הכרח הוא, שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות. אז כיצד יתכן שאנחנו הפכנו להיות כאלה? היכן הקלקול – בטבע או בנו? יש הבדל עצום בין השלמות שאנחנו מגלים בעזרת המחקר המדעי וחוסר השלמות המוחלט שמגלים בעזרת הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ותורות אחרות שהאדם עושה בעולם הזה. אין שום היגיון ושום מטרה במעשים שלנו. מי נהנה מזה? אפילו האנשים העשירים ביותר? בסופו של דבר, אף אחד.

4. לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב.

גם את התכונה הזאת אנחנו משייכים לטבע. כי הוא כמו אימא דואגת שמובילה ומפתחת את כולם מהרע לטוב, שדורשת ומוודאת שהכול מתקדם בצורה נכונה. היא נותנת קיום לכל אחד. אבל אחר כך אנחנו הורסים את הטבע, על אף שבמקור לכל יצור נבראו תנאים המתאימים לקיומו.

ואיך ברא מלכתחילה כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן, והלא מדרך הטוב להטיב, ועכ"פ לא להרע כל כך?

את זה יהיה עלינו לברר. נראה שבדרגת ה"חי" כולם אוכלים אחד את השני וכל החיים עוברים רק בחיפוש אחר מזון, בזמן שלאדם נתנו הזדמנות בעזרת השכל שלו לעסוק בעניינים אחרים.

ובכל זאת, מדוע כל היצורים בעולם סובלים? האדם סובל בגלל הקלקולים שלו, אבל מדוע בעלי החיים צריכים להיות עסוקים בהישרדות תמידית בחיפוש אחר מזון, מקלט מחיות אחרות וכולי? מדוע הם כל הזמן נאבקים ביניהם?

מדרך הטוב להטיב, ועכ"פ לא להרע כל כך?

5. איך אפשר שמהנצחי שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?

כלפינו הטבע נצחי. אפילו ל"מפץ הגדול" היו סיבות כלשהן, אבל במימדים אחרים ובאנרגיה שונה. בטבע תמיד פועלת סיבתיות. בעבר המדע הניח שהיקום הוא נצחי. המדענים עדיין לא אימצו את הרעיון שהיקום נמצא בהתפתחות. אבל היום כבר ברור שמדובר על תהליך הדרגתי שיש לו התחלה וסוף וכמובן גם סיבתיות.

אבל הטבע נמצא למעלה מההתחלה והסוף. אז מדוע "בריות הוות וכלות ונפסדות"? כי הכרח הוא, שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות…

בנוסף לשאלות הללו, כל אחד יכול להוסיף שאלות משלו. אבל בעיקרון ברור, שאם אנחנו נפתור את חמשת השאלות שמציב לפנינו בעל הסולם, אז אנחנו נדע את הבריאה.

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 25.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מרדף אחר חזיון תעתועים
אחד נגד כל הטבע
ללא משמעות החיים אין אדם