קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מה ההבדל בין הנהגת הכוח העליון בחלק של האדם שנקרא "ישראל" והחלק שנקרא "אומות העולם"? כיצד הכוח העליון מתייחס, משפיע על שני החלקים האלה? הרי הם לא סתם "פלוס" ו"מינוס", אלא שתי פעולות רבגוניות מורכבות בצורה ישירה והפוכה.
זה לא אומר, שאם אני נמצא בינתיים בתוך האגו שלי, ששם אני שייך לאומות העולם, אני ארגיש מכות, ואם אני הופך לישראל אני ארגיש טוב. יכול להיות בדיוק ההיפך, ובדרך כלל כך זה קורה.
כי במקום שאני נמצא בחזקת ישראל, חייבים להעלות אותי למדרגות יותר גבוהות ולשם כך אני חייב להרגיש קשיים ובעיות בתוך החלק של "ישראל" שבי. ואם אני אקבל משם תמיכה, אז ארגיש תועלת אגואיסטית ולעולם לא אגדל. כדי שהחלק "ישראל" שבי יגדל, עליי להרגיש לחץ יותר ויותר גדול. בדיוק מסיבה זאת מלחמת גוג ומגוג, הלחצים שלפני "ביאת המשיח" צריכים להיות בעוצמה גדולה וחזקה שלא היו כדוגמתם בכל ההיסטוריה.
ולהיפך, החלק "אומות העולם" שבי צריך להנות. הוא לא צריך לסבול. כי אם הוא נהנה, אז אני כל הזמן נמצא במבוכה, בבלבול, לא מבין מי צודק, כמו בעיר שושן שהייתה בירת מלכות בבל, שלא ידעה עם מי הצדק, עם מרדכי או עם המן?
מסתבר, שהנהגת הבורא כלפי האדם שרוצה להתקדם, הפוכה לגמרי מכל היגיון. לכן, ה"פילוסוף" שבנו לא מפסיק לרטון. אפילו רבי שמעון ממשיך לשאול. ברמה הזאת ה"פילוסוף" לא רוטן יותר, כי הוא כבר לא מבין על מה מדובר. שאלות כאלה שואל רק מי שנמצא בעבודה הרוחנית.
אצל הפילוסוף הכול פשוט, כי הוא מתבסס על התועלת בתוך הכיס, בתוך הבטן ובתוך השכל, עובד ישירות בתוך הרצון לקבל. וכאן כבר מתעוררות שאלות שונות – כיצד ההנהגה העליונה עובדת כלפי האדם שנמצא בתהליך ההתפתחות הרוחנית? ומסתבר שההנהגה העליונה פועלת בצורה הפוכה לגמרי כלפי כל הרצונות, גם "על מנת לקבל" וגם "על מנת להשפיע", כלפי אומות העולם וישראל שבאדם. היא כל כך "לא הגיונית" שאנחנו אפילו לא מבינים את ההופכיות הזאת. אנחנו רוצים לשפוט כל הזמן את התופעות הללו ישירות, כי בינתיים ה"כלים" שלנו לא מתוקנים.
אני מרגיש בתוך ה"כלים דהשפעה" שלי שלא הצלחתי להשיג שום דבר, וב"כלים דקבלה" שלי הכול מצוין. אני מרגיש כך כיוון שבינתיים אני נמצא בדרגה לא מתוקנת, לכן נדמה לי שכדאי לי לשמור על "הכלים דקבלה" ולא כדאי להתקדם עם "כלים דהשפעה". בתוך ה"כלים דהשפעה" אני כל הזמן מרגיש את עצמי יותר אומלל ומפסיד, ובתוך ה"כלים דקבלה" אני מקווה להרוויח.
והשופט שבי רואה זאת, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". ורק אם מתעוררת בי ה"נקודה שבלב" ואני מדביק אותה לסביבה ועל ידי מימוש "הבחירה החופשית", אני מתחזק בערכי ההשפעה החדשים, אז אני יכול להתעמק בתוכי ולהתחיל לברר את ה"כלים" שלי, את הכוונות ואת המחשבות בצורה נכונה. והעבודה הזאת נמשכת כל הזמן.
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 18.08.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הכוונה, כייעוד של ישראל
עם ישראל והדין הקשה
להפוך שוב להיות בעל הבית של גורלך
