קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו עובדים מעל לחומר שלנו שהוא הרצון לקבל. הוא צריך כל הזמן לגדול כדי שגם אנחנו נגדל, כך שניצור מעליו צורה של השפעה והידמות לבורא. ולכן אנחנו מרגישים את הרצון כפורענות. הוא מגיע כשהאדם מוכן לזה. נאמר: "אין פורענות אלא בזמן שהרשעים בעולם". במילים אחרות, צורות שליליות מתגלות באלה שמקודם היו צדיקים, מי שביצע עלייה והכין את עצמו.
תלמידים חדשים שעדיין אינם מבינים את חכמת הקבלה, נכנסים מזה לבלבול: "מדוע לאחר המאמצים שהושקעו מגיעים מצבים כאלה רעים? פתאום נעלמת ההתפעלות והכול נהיה חסר ערך…". אך עם הניסיון מגיעה החכמה, והאדם מבין שהדרך קדימה עוברת דרך ירידות ועמידה כנגד האגואיזם.
המטרה הרוחנית תמיד תהיה אצלי בסימן שאלה: "בשביל מה אני מתקדם? האם כדאי לי ללכת נגד האגואיזם שלי, נגד הטבע שלי? האם זה נורמלי לעבוד בכאלה ירידות, ללא כל השתוקקות וכוונה?". האדם מרגיש את עצמו אומלל וחסר אונים, ואת מצבו כלא ראוי ולא הולם.
וזהו אותו המקום שעליו נאמר: "צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם". כל העניין הוא שאנחנו צריכים לצאת מהטבע שלנו. לא לפטם ולטפח אותו אלא לגדל אותו כדי להתעלות מעליו. כל פעם כשהאדם מכין את עצמו לכזאת עלייה, שולחים לו "הכבדת הלב" חדשה, כדי שהוא יעלה עוד יותר גבוה. כך הוא מתקדם בדרך הרוחנית.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כל הצרות מובילות לקבוצה
שבירה: גרגיר של אור בכל רסיס
אלף פעם תיפול ותקום
