קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "השלום": "עוד מראשית הבריאה נרשמו שמה כל הבריות לאורחים מוזמנים, שמחשבת הבורא ית' מחייבת אותם לבא לסעודה. מדעתם, או שלא מדעתם, כמבואר."
התוכנית הזאת בהכרח תתממש, והכול רק תלוי בזמן. כי הכוחות הרעים שאנחנו מפתחים חוזרים אלינו כבומרנג, לוחצים עלינו ומביאים אותנו להחלטות הנכונות.
כך או אחרת, המטרה תושג, אין ברירה. ואנחנו מקרבים אותה בעצמנו, משתמשים בצורה לא נכונה באגו המתפתח שלנו, שבסופו של דבר, פועל נגדנו ומאלץ אותנו להגיב.
באופן כללי, עד לאחרונה תהליך ההתפתחות היטיב עימנו. אנחנו פיתחנו כלי עבודה חדישים, החדרנו תחרותיות, בנינו מערכת בנקאית, הרחבנו את המסחר, גילינו יבשות… בעקרון הכול היה מצוין, כי כל זה קידם אותנו.
אבל במאה העשרים אנחנו מיצינו, פחות או יותר, את צורת ההתפתחות הזאת ולראשונה התחלנו לגלות שיש גבול להתפתחותנו. אנחנו מצאנו את עצמנו במבוי סתום. מיצינו את האגו שלנו, והיום הוא התחיל "לאכול" את עצמו. כבר מזמן אנחנו רואים סימנים ברורים לכך: למשל, בשנת 1971 החליפו בארה"ב את מטבע הזהב בשטר מנייר. התפרצות האגו עוררה המון השלכות, אבל הלקח העיקרי מכך הוא, שהבעיות בעתיד תחייבנה אותנו לשנות את אורח חיינו, את נוסחת הקיום האנושית.
השאלה היא האם המכות תיאלצנה אותנו להחכים ולהבין כיצד להימנע מהבעיות בדרך או שאנחנו מראש נוכל לזהות את "הנולד" ולהתחיל לשנות בעצמנו?
ההתפתחות האיטית תביא אותנו לצורות שלטון טוטליטריות כדוגמת גרמניה או רוסיה הסובייטית בחצי הראשון של המאה הקודמת. אלו שתי הצורות הסופיות של התפתחות האגו, ואנחנו עלולים להרגיש אותן שוב על עצמנו. יותר מזה, בדיוק לקראת זה אנחנו מתקדמים. אבל בימינו זה נקרא "מלחמת גוג ומגוג".
או שאנחנו נתחיל בכוח, בצורה מלאכותית, בניגוד לאגו הגדל, לפתח בינינו את הכוח הטוב, "אנטי-אגואיסטי", את כוח ההשפעה במקום כוח הקבלה.
אז בואו נתפתח דווקא כך. זה בסך הכול מה שהמקובלים ממליצים, להשתמש בכוח הטמון בטבע. הוא יכול לשלוט בנו בדיוק כפי שהיום שולט בנו כוח האגו. עד כה הכוח הרע שלט על הכוח הטוב, הקבלה שלטה על ההשפעה, ועכשיו כוח ההשפעה ישלוט על כוח הקבלה. כלומר, הם יתאזנו ביניהם, כפי שמסבירה חכמת הקבלה שמאפשרת ללמוד ולהבין את האיזון ביניהם. הרי בלתי אפשרי להשתמש רק בכוח אחד מהשניים. כוח ההשפעה, "אהבה חלוטה" יכול להיות כוח הורס. באופן כללי, כל אחד מהכוחות הללו מעָוור את האדם והוא לא רואה שום דבר לפניו.
אם אנחנו מקבלים על עצמנו רק כוח אחד, אז אנחנו נהיה בשבי של אותו הכוח. רק איזון נכון בין שני הכוחות, שאנחנו בעצמנו מוצאים בתוכנו, נקרא ה"אדם" שבנו. הוא מביא אותנו להבנה ולהרגשה אמיתית, לקבלה ולהשפעה, שמאפשרת להשתמש בכל הטבע ולבנות את עצמנו באמצע בין שני הכוחות הללו.
חכמת הקבלה ממליצה: אין לנו אפשרות אחרת להתפתח. במקרה הגרוע, דרך מכות וייסורים אנחנו בכל זאת נגיע לזה. אבל המכות לא יבנו בנו תבנית נכונה. לא, אנחנו בעצמנו חייבים לעשות בחירה, לקבל החלטות ובהדרגה לבנות אותה בתוכנו, כדי להחכים ולהבין את הקשר שקיים בינינו לבורא, על ידי המאמצים שלנו לבנות את הבית שלנו, את השכינה.
אבל אנחנו כמו ילד עקשן שלא רוצה ללמוד. לכן, מגיעות הצרות, הצעדים המחנכים שמחייבים אותו להתחיל ללמוד. אילו הוא בעצמו היה מעיין בספרים, לא היה צורך במכות. להיפך, הוא היה חוסך זמן והיה מונע ייסורים.
למעשה, בלתי אפשרי להתקדם בדרך "בעיתו". כי אז אתה עומד במקום בלי לזוז, כמו חמור, עד שנותנים לך מכות שלא משאירות לך ברירה אחרת.
בעל הסולם כותב, שבהכרח האורחים יגיעו לסעודה. לכן, כדאי להקשיב לו.
מתוך שיעור על פי המאמר "השלום", 26.10.2014
ידיעות קודמות בנושא:
כוח, שאותו צריך להפיק מ"אין"
סוף התפתחות האגו
לא להרס, אלא ליצירה
