דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רצונך בי כיסוד החיים

רצונך בי כיסוד החיים

חייבים לעורר זה בזה קנאה, לדבר על גדלות הקבוצה, גדלות החברים והבורא. אתה חייב להראות לאחרים שיש לך משהו! הקבוצה חייבת לעורר הרגשה בכל אחד שיש בה הכול. חייבים להתעלות למעלה מכל המצבים האגואיסטיים שלנו ולעורר קנאה בלב החברים, לעורר הרגשת גדלות והצלחה.

אסור להראות שִפלות. תהיה צנוע בפנים כלפי הבורא ולא בחיצוניות כלפי כולם. אם אתה תראה לכולם שאתה צנוע, שאין לך כלום, אז האחרים לא ילמדו מזה כלום. אתה חייב לקנא בגלוי בהצלחת הזולת, כדי להיות דוגמה לאחרים ולדבר בקול רם על גדלות החברים, לעורר בהם קנאה.

כל מה שיקרה בתוך הקבוצה, בסופו של דבר, ישפיע עליך. עלינו "למשוך את עצמנו בשיער" לעולם העליון. אם אתה לא תעורר חיסרון, השתוקקות, אז "האור המקיף" לא יפעל עליך. "האור המקיף" אינו פועל על רצון שאתה קיבלת מלמעלה, אינו מושך אותך קדימה ואינו מפתח את הכלי שלך.

"האור המקיף" פועל רק כלפי החיסרון שאתה מגלה בעצמך כתוצאה מהעבודה שלך עם הקבוצה. אין אפשרות אחרת. כבר יש לך את כל האמצעים והכוחות, חייבים רק לארגן אותם, אחרת לא תגיע להשתוקקות. אתה זקוק להשתוקקות, כלומר, למשהו שנובע ממך. אבל ממך לא יכול לצאת כלום! נכון. לכן, אתה חייב לקנות את החיסרון הזה מהאחרים.

לכן, כתוב: "קנה לך חבר!", הוא משלם לך ואתה משלם לו. על ידי מה? על ידי תוספת החסרונות שחודרים לתוך כל אחד והופכים להשתוקקות. ועל ההשתוקקות הזאת כבר משפיע המאור המחזיר למוטב. כי זהו כבר חיסרון שאתה רכשת, לכן הוא מושך אליו את האור, שאחרת לא היה מגיע.

לכל "כלי" יש את ה"אור" המתאים לו. בכלי מסוים יש רק "אור החיוּת" ובכלים אחרים ישנו "אור רוחני" מפני שהכלים הם משפיעים. כיצד הכלי יכול פתאום להשתנות ולדרוש אור יותר גדול? זה פשוט לא יכול להיות בעולמות הרוחניים. ההזדמנות הזאת ניתנה לאדם בתוך החברה בעולם הזה, במצבנו, כאשר כולנו נמצאים בהסתרה ולא מבינים היכן נמצאים, לא מרגישים את המדרגה העליונה ומנותקים מהאנשים האחרים.

האפשרות היחידה היא, בעזרת משחק הדדי לעורר אחד בשני קנאה, תאווה, כבוד, כל היצרים ש"מוציאים את האדם מהעולם", כלומר, מעלים אותו לעולם הבא. לכן, עליי לעורר את היצרים האלה בכוונה, לעורר את עצמי. ברור שזה בלתי אפשרי לעורר בי חסרונות חדשים כלשהם, כי רק האור יכול לעשות זאת. אבל אני יכול לרכוש את החיסרון ממך, לכן נאמר: "קנה לך חבר". זה הקניין.

אנחנו יכולים לעורר חסרונות אחד בשני. את החיסרון שלי בך והחיסרון שלך בי. אני "כאילו" מעתיק ממך את הרצונות החדשים. על הרצונות שאני רכשתי ממך בזכות הקנאה אני מושך את המאור המחזיר למוטב. אני לא יכול לעשות זאת על הרצונות שלי.

לכן, האור המחזיר למוטב מחבר אותנו! הוא לא סתם מגדיל וממלא את החיסרון הפרטי שלי. אני קונה ממך את החיסרון שלך ועליו פועל המאור המחזיר למוטב ומתקן לא את הרצון שלי, אלא את הרצון שלך בי! כך אנחנו נעשים קשורים זה בזה ובונים את הכלי המורכב מכל ההתכללויות של הרצונות שלנו אחד בתוך השני.

וכל אחד נשאר עם הנקודה המקורית שלו, עם טיפת הזרע, כי חוץ ממנה אין לנו כלום. ואת כל היתר אנחנו קונים מהסביבה, כמו טיפת הזרע שממנה מתפתח העוּבָּר. פעם כולנו היינו זירעונים כאלה. מאיפה קיבלנו את כל המשקל של הבשר, המוח והעצמות? מבחוץ. בוודאי שצורתם כבר הייתה מוגדרת בתוך הזרע, אבל בתוכו לא היה כלום מלבד המידע על מה אמור להתפתח ממנו.

אותו הדבר קורה בהתפתחות הרוחנית. על ידי קנאה, תאווה, כבוד, שליטה אני קונה חסרונות מהסביבה. רק לכלים האלה נמשך המאור המחזיר למוטב, ורק אחרי שהאור הזה פועל הכלי הזה הופך לכלי של נשמה. כך זה עובד. לכן, נאמר "חברותא או מיתותא", או שאתה מתחבר או שאתה מת.

על כך מסופר על מעמד הר סיני "תתחברו בערבות הדדית", כלומר אתם רוכשים כלי ואז הבורא נותן לכם את התורה שמתקנת את הכלי ואחר כך ממלאה אותו, או ש"כאן יהיה מקום קבורתכם", כי כל אחד מכם נשאר בכלי משלו וזה יהיה מקום קבורתו.

מתוך שיעור על פי מאמרו של רב"ש "מטרת החברה א'", 25.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שני ניצוצות מחובקים
אני מקנא, משמע אני גדל
תקנאו יותר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest