רעב, זו לא השיטה שלנו

שאלה: כשאנו פונים להמונים, אנחנו מציעים בראש ובראשונה להתאחד

כדי לפתור את הבעיות היום יומיות. ואחר כך כבר תתגלה להם המשמעות האמיתית של האיחוד, נכון?

תשובתי: כן. מכוונה אגואיסטית ("לא לשמה") אנחנו עוברים לכוונה אלטרואיסטית ("לשמה"). בעל הסולם כותב על כך ב"הקדמה לתע"ס" (סעיפים 138-139): אנשים פונים לתורה מהמצב הגרוע ביותר. לכאורה, מי הרשה להם? מי נתן רשות? המקורות מתארים בצורה של אגדות איך מלאכים פנו לבורא עם השאלה: "איך אתה יכול לתת את התורה שלך, את הלימוד שלך, ליצורים כל כך שפלים?". אבל משה ניצח את המלאכים, בכך ששאל: "האם יש בכם קנאה? האם קיים בכם היצר הרע". זאת היא האפשרות היחידה, אנחנו חייבים להשתמש בכוח האור, באותם המצבים שהבורא שולח בכוונה, כשאין לנו כלום על הנשמה.

לכן צריך להביא את שיטת התיקון לאנשים ולהסביר, שכדאי לנו להתחבר ולהתאחד. ככל שאנחנו נמסור את המסר הזה בצורה רכה ונגישה, כך מהר יותר הם יקבלו אותו ולא יתדרדרו לרעב אמיתי, למצב קריטי אמיתי.

היום אנחנו לא מתים מרעב, אבל כבר מרגישים הגבלות ולחץ גובר של הנסיבות. ואם עכשיו, כל עוד המצב לא הפך למאיים, אנחנו נצליח לשכנע את האנשים, אז העניינים יסתדרו. ובמקרה ההפוך המצב יחריף, ויתדרדר לאותה הרמה שבה אנחנו נוכל להיפגש עם ההמונים ולהגיע אליהם. אז אנחנו נהיה מסוגלים להגיש להם הסברים נכונים והם ישמעו לנו.

אבל מתוך אהבה ודאגה אנחנו צריכים כבר עכשיו להביא להם את הידע על המתרחש. לא הספיק להתגלות שבריר של רע, ועלינו מייד לחשוב על איך לצאת מהמשבר. אבל היום אנחנו "יוצאים אל העם" לא כדי להשתתף בהפגנות, אלא כדי לתת הסברים.

יותר מזה, בישראל אנחנו משתפים פעולה עם תנועות חברתיות אחרות כדי לגשת ליצירת רשת קשר בעם. ישנם הרבה ארגונים ומעגלים שיכולים להשתתף בתהליך יחד איתנו, ההשתתפות שלנו מספיקה כדי לספק בזה את ההתחלה של התמיכה מלמעלה.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 05.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האמת של הבטן
אפקט המסה
אחרי שהאגואיזם הגיע לרוויה