ריקוד הרמוני

שאלה: תוך כדי התהליך של לימוד זוגות נשואים לחיבור אינטגרלי, מתרחשים תהליכים מעניינים מאוד. בתחילה, בין הבעל והאישה נוצרת הרגשה חדשה של קרבה, של אופוריה. אבל כעבור חודשיים שלושה מופיע רוגז, כעס ואפילו שנאה זה כלפי זה.

תשובתי: הם צריכים לדון בבעיה הזאת, משום שדחייה הדדית זה הנושא הטבעי ביותר, מפני שהאגו שלנו גדל. על ידי הניסיונות להתחבר אנחנו מפתחים את האגו, והוא מתחיל לגדול דווקא נגד החיבור. זהו אגו מסוג חדש, שלא היה קודם לכן, הוא בכלל לא היה מתגלה בבני אדם בשום צורה. ואילו עכשיו הוא מתגלה.

היום כל זוג צריך ללמוד כיצד לעבוד עם האגו המשותף שלהם. כל אחד צריך להבין את השותף שלו, מפני שאצל שניהם מתגלה האגו והרוגז כלפי בן הזוג, והם צריכים בקשר המשותף שלהם לעזור הדדית זה לזה.

כאשר זוג רוקד, אז החלק הימני של הגוף של אחד מבני הזוג נמצא מול החלק השמאלי של השני ולהיפך. כך אנחנו צריכים לעזור, להשלים זה את זה, ואז ייצא לנו ריקוד הרמוני. אבל אם אתה מרגיז אותי, אז בסדר, בוא שנינו נתעלה מעל זה. אם מצידי מגיעה נוקשות, אז מהצד השני צריכה לבוא עדינות. כך זה קורה לנו: יד ימין נגד יד שמאל, ובצורה כזאת אנחנו משלימים זה את זה. הרי גם החיבוקים דומים לכך.

כך האדם בנוי, שכל הזמן הוא משתף פעולה עם האחרים לא באותן התכונות, אלא בתכונות הפוכות, ואז החלק הקמור נכנס לתוך החלק הקעור ונוצר מגע, כלומר, החלקים הגברי והנשי כביכול מתחברים זה עם זה. המגע יכול להיות רק בין פלוס ומינוס, כי הפלוסים נדחים בצורה הדדית וגם המינוסים. את זה צריך ללמד אותם.

מתוך שיחה מס' 42 על חינוך אינטגרלי, 04.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שום דבר אישי
הצורך בתקשורת
טנגו משפחתי: כולם רוקדים