ראש שמנותק מהגוף

שאלה: היכן נקודת האיחוד שלנו באה במגע עם שאר העולם. מדוע אי אפשר להסתפק בכוונה הנכונה? מדוע נדרשות עוד פעולות פיזיות של הפצה? איזה מנגנון מפעיל את אותו אדם שאליו אנחנו פונים?

תשובתי: אנחנו נמצאים במערכת כללית שמורכבת מחמש דרגות של עביות.

בכללות, העולם שלנו שייך לעביות אפס או עביות "שורש", וגם שם רק לחלק ההתחלתי שלה. בשפת הקבלה זה נקרא, "שורש דשורש דשורש", או "מלכות דמלכות דמלכות דעשיה". הרצון שלה מורגש בצורת החומר שנמצא מתחת למהירות האור.

התופעות האלקטרומגנטיות, כוח המשיכה, הפיזיקה והכימיה, הביולוגיה והזואולוגיה, החומר שאותו אנחנו מרגישים ומזהים – כל אלה הם מהות הרצון שנמצא במדרגה הנמוכה ביותר, בניתוק מהאור שמנהל אותו. ברצון הזה, מנקודת מבטו של המשיג, אין אור.

לכן אני עובד עם החומר. הרי האדם צריך להיות מנוהל על ידי מה שהוא רואה לפניו. ולפניי נמצא הטבע הדומם, הצומח, החי והמדבר של העולם הגשמי, שנגיש לחמשת החושים שלי. מזה אנחנו מתחילים, לא סתם מרחוק, לא מעמדה ניטרלית, אלא מההופכיות.

החומר של הרצון יורד עד ל"מלכות דמלכות דעשייה" וממשיך את דרכו למטה, לתחום האגואיסטי של הספקטרום. לא מספיק שאנחנו יורדים ב-125 מדרגות, אלא אנחנו נופלים עוד יותר למטה, לחמש השכבות של אגואיזם.

מתוך שיעור של שאלות ותשובות לאחר הכנס, 28.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הרוחניות היא רק מה שבינינו
מעבירים את התיקון לעולם
לשרת את העולם