קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם העבודה שלי היא, בלבקש מהבורא לשנות את היחס שלי כאשר אני מרגיש את עצמי רע? מה לעשות אם אני לא מרגיש שהכול נובע מהבורא?
תשובתי: באמת, כל עוד האדם רק מתחיל ועדיין לא תופס, לא רואה, אין לו שום הרגשה פנימית, אז קשה לו. הוא כאילו רק יצא לדרך ועדיין נמצא רחוק מהמטרה שלו, מהעיר, והוא לא רואה אותה.
אבל כדי לתפוס את הכיוון הנכון לעבר העיר הזאת, הוא צריך לתאר לעצמו שהוא הולך לכיוון העיר. בכל המצבים, מתחילת עבודתו הוא צריך לתאר לעצמו את אורות העיר לפניו. ולשם כך ניתנו לנו הקבוצה, הספרים, כל מיני האמצעים. עד שהעבודה תתבהר במקצת, והוא יראה יותר ויותר סימנים להתקדמות שלו.
הוא יתחיל להבחין בהם, מפני שהרצון שלו יהיה יותר מבורר, מדויק. יצטבר אצלו ניסיון: כל מיני התפעלויות, סימנים, שמהם תתחיל להיות מורכבת התמונה.
אבל כל זה לא קיים, אז צריך לעבוד עם מה שיש לאדם, והעיקר זו העבודה בקבוצה. אם אני לא רואה את הבורא, את העיר, את ההארה מלפנים ונמצא בחושך גמור, באמצע שדה חשוך, מבלי לדעת לאן ללכת, אז אני מתאר לעצמי את הקבוצה שלי, את המרכז שלה. והמרכז הזה הופך עכשיו עבורי לבורא, למטרה שעליה אני מתמקד.
אם אני מוסר את עצמי לקבוצה, זה אומר שאני מוסר את עצמי לבורא: ממרכז הקבוצה, ישר אליו. אני משתמש בכל הכוחות שנמצאים בקבוצה כדי להיות יחד איתם בדבקות, באיחוד, בהשפעה לקבוצה, ובאופן כזה מכוון את עצמי לבורא. בינתיים הוא נסתר ואני חייב לעבוד בצורה כזאת עם הקבוצה.
כי אם הייתי מגלה עכשיו את הבורא, אז לא הייתי יכול לצאת מהאגו שלי. הייתי נאחז באור כמו גנב שצועק "תפסו את הגנב!", כך שאי אפשר לזהותו. הוא היה משקר לי והיה משאיר אותי לנצח בעבדות שלו. לא הייתי יכול להתעלות מעל לתכונות הטבעיות שלי, מעל לרצונות.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 24.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
טיול בהרים
גנב בחברה קדישא
תעורר את השחר
