קרוב ה' לנשברי לב

זוהר: פרשת וירא, סעיף תק"י: ומלאך פניו הושיעם. הרי הוא נמצא עימהם בצרה, כי מתחיל לומר בכל צרתם לו צר… כשישראל בגלות גם השכינה עימהם בגלות, שכתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך.

הבורא יכול להיות יחד עם הנברא רק בצרה ובגלות, אחרת הגאווה, האגו, העובי של הרצון ליהנות, מפרידים ביניהם. כאשר הנברא נמצא בצרה, בהרגשת הגלות והצער, הוא יכול להרגיש את הבורא ולהיות יותר קרוב אליו, כמו שנאמר: "קרוב ה' לנשברי לב".

אין אפשרות אחרת לעורר את הנברא, להתקרב אליו ולהיות יחד איתו, אלא רק כאשר הוא נמצא בצרה. מהמצב הזה הוא כבר יכול להתעורר.

אך אם הנברא מוכן בעצמו להזמין ייסורים בתוכו, הנקראים "ייסורי אהבה", כשהוא אינו סובל מצרות גשמיות, אלא רק מחוסר הקשר עם הבורא, אז הוא עולה ויכול להשיג מצבים מתקדמים וטובים, חיים המלאים בכל התענוגים וההנאות.

אך בתוכם נשארת אצלו הרגשת הייסורים, אותו החיסרון והחושך, שבהם הנברא היה שרוי בזמן הפרידה מהבורא. זה נשאר בחלל הריק למטה, בפנים ובכל ההנאה מעליו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
תשתדל להיאחז בבורא!
לגלות את גדלות הבורא
כל ימי חיי…