קללת הנחש או ברכה?

שאלה: מדוע כל התענוגים מייד נעלמים? אני כל כך שמח כשאני רוכש מכונית חדשה, אך עובר שבוע, אני מתרגל, והיא מפסיקה לרגש אותי. כיצד ההרגל יכול לכבות את הרצון? קיימים הרי רק האור והכלי. אם יש תענוג, אז הוא צריך להיות נצחי?! אז מדוע הוא נעלם?

תשובתי: העניין הוא שהכלי משתנה. המכונית אינה נעלמת, אך הרצון שלי הופך להיות גדול יותר, והתענוג שהתקבל כבר אינו ממלא אותו. גדילת הרצון איננה כמותית אלא איכותית. ברוחניות מתרחשת גדילה איכותית ולא כמותית.

המכונית עומדת ליד הבית, יפה וחדשה כמקודם. אך עבר סך הכול שבוע והיא כבר אינה מרגשת כמקודם. מאחר ובאותו מקום, היכן שנוצר בתוכך רצון נוסף (העוקץ של הנחש הקדמוני, הרעל שלו), מתחיל להתעורר בתוכך שאלה: "מה נתנה לי הרכישה הזאת?". אפילו אינך תופס את השאלה הזאת, אך היא מתעוררת בך ומרעילה לך את כל התענוג.

לאחר השבירה, חטא עץ הדעת, בכל תענוג מתעוררת נקודת הקשר עם הבורא ושואלת בעזרת הריקנות שלה, האם השׂגת מילוי נצחי? היא מאלצת אותך מייד לחפשׂ במה למלא את עצמה. כך אנחנו מתקדמים במשך כל ההיסטוריה שלנו, ואם לא זה, לא היינו מתפתחים. דווקא על ידי לידת הרצונות החדשים, האדם נבדל מהבהמה.

כל מה שקידם אותנו מהיציאה מהמערות ועד היום, הוא הצורך הבלתי נתפס על ידינו להפוך להיות דומים לבורא. בתוכנו כל הזמן גדל האדם! זוהי התוצאה של החטא, אחרת הרצונות האלה (אדם וחוה) היו נשארים בהמות. אך בנו מתעוררת הבושה שחדרה לתוכנו, ביחס לבעל הבית, עד כמה אני נבדל ממנו!

הבושה היא אותה השאלה: "נו, ומה קיבלת מזה?". אני כביכול בתת מודע משווה ביחס לבעל הבית וחושב: "בשביל מה לי המכונית הזאת, אם אני חייב להשׂיג את הבורא!". אינני יודע בעצמי שזוהי השאלה אודות הבורא! אך הריקנות המכרסמת הזאת מגיע אליי ממנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 02.09.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
מילוי חדש עבור דרישה חדשה
נוסחה חדשה להצלחה
מי יגלה לאדם את האמת?