קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם אנחנו מתקדמים בדרך לתיקון, אז כל הכוונות שלנו צריכות להיות מכוונות לחיבור בינינו, ואף כוונה לא יכולה להיות פרטית. כי מהפרט יש לנו רק "נקודה בלב" אחת, ועל מה עוד הנקודה הזאת יכולה לדאוג, חוץ מאשר להתחבר עם כל הגוף הכללי, שרק ממנו היא תקבל חיים רוחניים.
לכן, בניסיונות להתחבר לגוף אחד כללי, האדם מגלה בו כל מיני צורות, דמויות, שעליהן אנחנו קוראים בתורה. פעם אחת זה "פרעה", פעם אחרת זה "מלאך", לפעמים זה "משה", "אברהם", "יצחק", "יעקב", איזה שהם בני אדם אחרים. אבל מי הם? אלה הן אותן הדמויות, הצורות שהאנושות, הקבוצה, העולם, מקבלים לפי מידת הגילוי שלי.
התמונה שמתוארת בתורה, זו צורה של הנשמה הכללית שמשתנה בכל פעם בצורה כזאת. אבל היא מתגלה רק בתנאי שאני כל הזמן נמצא בנטייה לחיבור. ועל זה מדבר גם ספר הזוהר: כל מילה שלו, כל שורה, זה גילוי יותר ויותר גדול, עד שהוא מופיע בצורה ברורה "לעיני כל ישראל". לא במקרה התורה מסתיימת במילים אלה.
רק בתוך החיבור אנחנו מגלים צורות רוחניות.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.01.2012
