צעד אחד בדרך לשלמות

"ויאמר משה אל ה': ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה רעתי" (בהעלותך, י"א, ט"ו).

משה זו תכונה שמושכת אותנו קדימה אל מטרת הבריאה. או שהיא מומתת או שהעם הולך אחריה, כלומר האגו מומת, אחד מהשניים.

שאלה: למה למשה כל כך כואב עבור העם?

תשובתי: מפני שהוא רואה שלפניהם מחכה גדלות, שלמות, נצחיות. ואילו העם לא יכול להבין מה הוכן עבורו, ולעשות לפחות צעד אחד לקראת זה! בנוסף לכך, אם כולם יחד יעשו את הצעד הזה, אז הוא כבר לא כל כך כואב, הכאב נעלם מיד. תחילת החיבור והאיחוד, זה בסך הכול בעיה פסיכולוגית. אנחנו מיד נרגיש מה זה נותן. אבל הפריצה הראשונה שלנו קדימה צריכה להתרחש דרך קרע פנימי עם האגו. אבל האדם לא מסוגל להתנתק ממנו, לכן הוא סובל.

שאלה: התנתקות מהאגו מתחילה ממכות מצרים?

תשובתי: לא, מכות מצרים נחוצות לצורך חציית ים סוף, כלומר לצורך יציאה חלקית מהאגו והתחלת העבודה איתו. ואחר כך מתחילה התנועה במדבר, כשכל צעד לוקח אותנו יותר ויותר רחוק מהאגו, כשמקרב לאחרים עוד ועוד! אנחנו עובדים במתח פנימי תמידי: לחשוב על אחרים, להרגיש אותם במקום עצמי, לעבוד למענם. עבור האגו זה מדבר, מפני שאין כאן שום הזנה על ידי קבלה למען עצמי, אלא הכול מכוון רק להשפעה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 25.2.2015