קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שפלות, היא לא בכך שאין לי כוח לבצע משהו, אלא דווקא בכך שאני חושב שכאילו אני מבצע משהו. שפל, זה לא מי שלא יכול להיות גיבור, אלא מי שחושב שהוא גיבור. אם באדם מתעורר האגו שלו, אז כל מה שהוא אומר מעיד על שפלותו.
כי הכול מנוהל על ידי האור העליון. אבל האדם חושב שיש לו איזה כוח עצמי משלו, רגש ושׂכל בתוך האגו שלו, וזאת השפלות שלו. השפלות היא דווקא בכך, שהוא לא מבין, לא מרגיש ולא משיג שהרצון לקבל שלו, זו רק העתקה מהאור. הוא רק צל מהאור ואין לו כלום חוץ מהצל הזה.
אם אדם מרגיש ומבין את זה, אם הוא נלחם בשפלות הזאת שכל פעם מתעוררת בו כדי לגלות לו את הפער בינו לבין הבורא, אז הוא נכנס לשפלות אחרת, שדווקא לא מסמלת שפלות אלא דבקות. הוא לא רוצה להיות דבוק ברצון שלו ולשרת אותו במסירות, לא בצל, שהוא העתקה הפוכה מהאור, שמדמיין את עצמו כקיים באופן עצמאי מפני שמנותק מהמקור, אלא רוצה לשרת במסירות את האור עצמו. וכך הוא מגיע לדבקות עם המקור.
אז הוא מתמלא בגאווה, בכוח, בכל מה שיש לאור, מתוך זה שביטל את הרצון לקבל שלו בפני הבורא. הוא מודה לבורא על כך שברא את הרצון לקבל הזה, שעל ידו יש לאדם אפשרות להרגיש איך הוא יכול להידבק לבורא.
כך הבירור של השפלות העצמית עוזר לאדם כל הזמן להתקרב לאמת, למקור. לכן, במקום שבו מרגישים את שפלותו, שם מגלים את ענוותנותו וגדלותו של הבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
הסיבה היחידה לחרטה
הבורא שולט באהבה
"להשפיל את עצמך" זה להגביה את ההשפעה
