דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / צלחת למזל טוב שנשברה בכוונה

צלחת למזל טוב שנשברה בכוונה

שאלה: כיצד לא להזיק על ידי הפעולות שלי, אם בינתיים אין לי כוונה נכונה להשפיע ואני פועל עם כוונה לא נכונה?

תשובתי: העיקר שאתה משקיע מאמץ כדי להגיע לכוונה הנכונה. נניח, שילד קטן רצה לכבד את אימו ולהגיש לה צלחת, ובדרך הוא שבר אותה. אבל כוונתו הייתה טובה, נכונה, כלומר הוא עשה מעשה טוב. אף על פי שהצלחת נשברה! אבל אף אחד לא מסתכל על הצלחת, כולם מסתכלים על כוונתו. מאיפה אנחנו יכולים לדעת מדוע היא נשברה, ומה היה צריך ללמוד מזה בצורה כזאת?

ואנחנו מסתכלים על הרצונות שלנו וחושבים שהבורא שופט אותנו לפיהם. זה בכלל לא כך, הוא שופט אותנו לפי כוונותינו. מפני שזה היה ידוע מראש שאתה תשבור את הצלחת. עם זה אין שום בעיות, מפני שהיה ברור מייד שאתה אינך מסוגל לבצע נכון את הפעולה הזאת. אבל העיקר שתעבוד על הכוונה שלך.

דרך המסנן הרוחני עוברות רק הכוונות, והפעולות עצמן, כלומר השינוי ברצונות ומימושם, נשארים מצידו האחר של המסך. רק הכוונות נחשבות! כמה מאמצים אני השקעתי, עשיתי אלף פעולות שונות, אבל דרך הרשת של המסנן עברו רק הכוונות שלי. בצד שאני נמצא אני עובד כמו משוגע – זה לא חשוב! על המסך הרוחני יוקרנו רק הכוונות שלי.

לכן אנחנו לא מבינים מה קורה. אנחנו עשינו כל כך הרבה, והיכן התוצאות?! אבל צריך לבדוק האם המעשים הללו היו מלווים בכוונה נכונה או לא? יתכן שאתה לא נתת כוונה, כלומר – לא עשית שום דבר!

וזה מה שנשאר לאדם כאשר חייו מסתיימים. ישנם שבעה מיליארד בני אדם בעולם, אבל כמה כוונות נכונות שלהם עוברות דרך המסנן ונכללות בחשבון הרוחני? אפס. על כך נאמר: "הגעתי ואין איש". בן אדם נקרא "כוונה", ולא פעולות פיזיות. המסנן הרוחני מנקה את כל מה שעובר דרכו ומשאיר רק את הכוונה. מתקבלת תמונה נקייה ויפה, כאילו שום דבר לא קורה בעולם הזה.

ולא נורא שבינתיים אתה לא יודע להגיע לכוונה הנכונה. העיקר, זה כמה מאמץ אתה השקעת, השתדלת, להחזיק בה מעמד בתנאים שלא היו תלויים בך. יתכן שזה כבר היה מתוכנן מראש שאתה צריך להיכשל. הרי אתה לא לבד, אתה צריך להתכלל בתוך הרשת הכללית, שבה פועלים תנאים שונים. כלומר, התוצאות אינן תלויות בך, אלא רק המאמצים.

לכן, מי שמסתכל על המציאות שלנו דרך הכוונה, מתחיל לראות עולם שונה לגמרי. הוא מתקרב לתמונת העולם הרוחני – עולם של כוונות בלבד. כל הבקשות הן על הכוונות, המעשים על פי הכוונות והחיבור, הכול נעשה בכוונות. הכול נאמד רק על פי הכוונות – עד כמה הן חזקות ונקיות, כמה לכלוך מעורב בהן.

הכוונה היא נגזרת מהפעולה: מדרגתה הפנימית יותר או תוצאתה. ואין מה להסתכל על הפעולה עצמה.

מתוך שיעור על פי "מאמר לסיום הזוהר", 12.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בקשה לא להתעכב ב"כניסה" וב"יציאה"!
איזה עולם אנחנו נראה מאחורי מסנן הכוונה?
נוסחת החזרה למקור

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest