פריצה לעומק

תעשיית הסרטים והטלוויזיה עוברת לתצוגה תלת-מימדית. כך גם עלינו להיפרד מהתפיסה השטוחה והשטחית ולראות את העומק הרוחני במציאות שלנו.

בתפיסה שלי קיימות שלוש מדידות: רוחב, גובה ועומק – זה המסך שלי. במסך התלת-מימדי הזה אני רואה בני אדם, בעלי חיים, בתים, שמש, את כל העולם הסובב אותי. את כל זה אני מרגיש ברצון שלי. אך הוא מצייר לי רק תמונת עולם לא במישור אלא בנפח, בתוכי. ומאחר וליד התמונה הזאת אין תמונה אחרת, אז אני מרגיש אותה כאמיתית, מקורית ויחידה.

תמונה כזאת הורכבה בזמן שבירת הנשמות/הכלים, כשהחלקים שלי נפרדו ממני: האני שלי זה ג"ע, ומבחוץ נמצא האח"פ שלי שאותו אינני מרגיש כשלי. והנה עכשיו, במקום גילויים של האח"פ שלי, אני מתחיל לעבוד עם הקבוצה ולפעול באופן הדדי עם החברים: הם נמשכים אליי, ואני אליהם.

אנחנו מנסים לעבוד יחד, כאילו בערבות, והתרגילים האלו עוזרים לי להבין שגם הקבוצה וגם כל השאר, הם למעשׂה שלי. כשאני משנה את היחס כלפי המציאות "החיצונית", אני מגלה שהיא הופכת ליותר ויותר קרובה אליי ו"נשפכת" מבחוץ פנימה. באופן כזה, הקבוצה היא מעין מעבדה שאנחנו משתדלים בה לתקן בתוכנו רצונות (כלים) מקולקלים, כדי שהם יוסיפו למציאות שלנו את העומק שאבד.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.11.2010

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest