קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לכל אדם ניתנים כישרונות ויכולות מלידה, איך אפשר להשתמש בהם בצורה נכונה בחיים?
תשובתי: אדם שיש לו כישרונות כלשהם, נניח והוא מוזיקאי, צייר או סופר, יכול בהחלט לשלב את חכמת הקבלה עם הפעילויות המיוחדות שלו, אבל זה קשה מאוד מפני שהוא משקיע ביצירתיות שלו גם את השכל וגם את הלב, שבעיקרון עליו להקדיש אותם לחכמת הקבלה. כאשר האדם עוסק בחכמת הקבלה, הוא מוציא הרבה מאוד אנרגיה כדי להשתוקק גם בלב, גם בנשמה וגם בשכל, להתפתחות רוחנית. העיסוק בחכמת הקבלה לא משתלב טוב עם סוגי פעילויות גשמיות כמו מדע או אומנות.
שאלה: האם ייתכן שהכישרונות האלה ניתנים לאדם דווקא כדי שהוא יוכל להשתמש בהם בחכמת הקבלה?
תשובתי: עד כמה שיישמע מוזר, שום סוג של פעילות גשמית שלנו לא יכול לבוא לכלל שימוש בחכמת הקבלה מלבד אמנות הכתיבה והשרטוט, וגם נטיות אלה צריכות לבוא לידי שימוש רק כדי להפיץ את חכמת הקבלה, לתארה ולעשותה קרובה יותר לבני האדם.
שאלה: מה לגבי תיאטרון, ציור ופיסול? במיוחד אם זה משמח את הנשמה…
תשובתי: איני יודע למה אנשים סבורים ש"הנשמה" שמחה בזמן שרואים איזה פסל, אני מבין שכך נהוג לחשוב, אבל זו לא הנשמה. הסתכלות כזאת נובעת מכך שדחפים גשמיים עדיין שולטים באדם, אבל זה יתחלף בהדרגה להסתכלות פנימית יותר. האדם לא צריך בשום אופן להשמיד, להשפיל, להיפטר ולהתבייש בשום דבר בתוכו, או להאשים את עצמו על כך שעדיין יש בו כאלה דחפים. הוא יכול ליהנות גם מאמנות, גם מספרות, גם ממוזיקה ומכל מה שאפשר, אבל כתוצאה מלימוד חכמת הקבלה, כאשר הוא יתחיל להתקרב לגילוי העולם הרוחני, הגילוי הזה יהיה עד כדי כך כולל ומקיף, מרגש וממלא, כך שלא יישאר לו מקום בלב ובשׂכל לעסוק במשהו נוסף מלבד עבודה הכרחית פשוטה. המורה שלי, הרב"ש, סבר שהדבר הטוב ביותר עבור מקובל זה להיות סנדלר. הוא התכוון בכך לכל עבודה חד-גונית שמאפשרת לאדם לחשוב על הרוחניות שלו.
