קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ידיעה: מתוך ניסויים שהתבצעו על ידי חוקרים מאוניברסיטת הארוארד, נמצא כי בני האדם אינם אגואיסטים מטבעם אלא דווקא נדיבים מטבעם. ניסויים נוספים הראו כי בסיטואציות מסוימות רוב האנשים יבחרו בשיתוף פעולה כאסטרטגיה הטובה ביותר עבור כל הצדדים. נדיבות קיימת בתוכנו ויכולה להפוך לנורמה.
תגובתי: ידיעות אלה מנוגדות לגמרי לחכמת הקבלה, לשכל הישר ולניסיון של האנושות. בחילופי מכתבים בין איינשטיין לפרויד בשנת 1932, שאל איינשטיין את פרויד: "האם יש אפשרות כלשהי לכוון את התפתחותם של בני האדם כך שהם יהיו עמידים יותר בפני הפסיכוזות של שנאה והשמדה?" חלק מתשובתו של פרויד לאיינשטיין הייתה: ״גוף חי משמר את החיים של עצמו באמצעות הרס של גוף חי חיצוני… אין כל תועלת בניסיון להיפטר מנטיותיו התוקפניות של האדם. אומרים לנו שמקומות מסוימים על פני כדור הארץ, שבהם הטבע מספק בשפע כל מה שדרוש לאדם, קיימים גזעים שחייהם עוברים עליהם באושר ושלווה, והם אינם יודעים מהם קנאה או תוקפנות. קשה לי להאמין בכך, והייתי רוצה לשמוע יותר על יצורים ברי מזל אלה. פרויד מוסיף ואומר כי: ״אפשר בוודאות למנוע מלחמות רק אם המין האנושי יתאחד ויקים רשות מרכזית"
רק רגש של שותפות בין בני האדם יכול לשמש כאמצעי נגד מלחמה. פסיכואנליטיקאים לא מתביישים לקרוא לרגש השותפות הזה "אהבה", גם הדת משתמשת באותה השפה: "ואהבת לרעך כמוך". קל לבטא את הדעה הזאת אבל קשה לבצעה.
(מתוך ״מלחמה למה?״, מכתבו של איינשטיין לפרויד משנת 1932, ותגובתו של פרויד)
