קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
השאלה: מהי הכוונה "לקבל מהבורא, על מנת לגרום לו הנאה"?
התשובה: בעל הסולם מסביר את זה בדוגמא על בעל הבית והאורח.
האורח מגיע אל ביתו של בעל הבית. בעל הבית ערך לכבודו שולחן, משום שהוא מאד אוהב את האורח שלו, אהבה אין סופית, ללא שום חשבונות, הוא רק רוצה שהאורח ייהנה. האורח מרגיש שבעל הבית אוהב אותו ורוצה לגרום לו הנאה. אך פתאום האורח מרגיש בושה, הוא מתבייש לקחת מהאוכל שבעל הבית הכין עבורו. הוא מרגיש שאינו יכול לקבל שום דבר מבעל הבית. אך בעל הבית אוהב אותו, הוא מראש ידע כמה האורח שלו רוצה לקבל, איזה מאכלים הוא אוהב לאכול. בעל הבית עשה הכול בדיוק לפי הרצון של האורח, גם בכמות וגם באיכות. ולמרות הכול האורח מרגיש בושה. מה לעשות? האורח מסרב לקבל את הכיבוד: "אני רוצה להיות בדיוק כמו הנותן, כמוך הבורא! אתה הראת לי את אהבתך, אני מרגיש אותה, איך אוכל להחזיר לך באותה מידה?". כלומר, האורח מתחיל לחשוב: "הרי אינני מקבל כלום, אזי אינני מכבד את בעל הבית. יוצא מכך, שאני מתייחס בצורה רעה לאהבתו?! מה אני יכול לעשות?!". האורח מוצא פתרון: "אני אקבל רק למען בעל הבית. משום שלבעל הבית יש רצון לתת ורצון שאני אקבל. לכן אני צריך קודם כל להיכנס לתוך הרצון שלו, כדי שהרצון שלו יהיה בשבילי כמטרה". האורח נכנס לתוך רצונו של בעל הבית ומתחיל להרגיש כמה הוא אוהב אותו, הוא מרגיש את הרצון שלו שהאורח יקבל ממנו, כמה הוא סובל מכך שהאורח אינו מקבל את הכיבוד שלו. זאת אומרת, האורח עובד עם הרצון של בעל הבית ורק חושב כיצד יוכל למלא אותו. בהיותו בתוך הרצון של בעל הבית ובמטרה למלאו, האורח מגלה בתוכו הזדמנות לעשות זאת רק אם יקבל את הכיבוד וייהנה ממנו. הרי רק עם ההנאה שהוא מרגיש, הוא יכול לתת הנאה לבעל הבית. כלומר, האורח חייב לקבל וחייב ליהנות ללא גבולות, משום שזו הדרך היחידה שבה בעל הבית יתמלא.
במקרה שלנו, כל אחד עובד עם הרצון של השני. זאת אומרת בעל הבית (כל אחד מאיתנו) חושב, איך האורח שלו יקבל ממנו וייהנה. עם כל זה אינו מספיק, אז בנוסף לכך כל אחד מרוויח פי שתיים ואפילו יותר. כי הרי כל אחד יוצא מתוך עצמו החוצה ומרגיש תענוג אין סופי ללא גבולות.
הפטנט הזה לכאורה נראה די פשוט. אך אם נתחיל לחשוב ולנתח אותו, הוא יראה לנו קשה ליישום. במקרה האידיאלי, אם נבין את הפטנט, נראה שזאת ההזדמנות היחידה למלא את עצמנו בתענוג אין סופי, משום שאנחנו משתמשים ברצון של האחר, לעצמנו.
הבורא הוא רצון אין סופי, ואני בסך הכול רק נקודה קטנה. אך בזמן שאני מתחיל להתחבר אליו, אני מגלה בתוכי רצון אין סופי שאוכל למלא אותו. זאת אומרת, אני מתחיל להרגיש איך שאני ממלא את אותו הרצון האין סופי, ואיך הרצון הזה נהנה. מכאן, שברגע שמתייחסים אליו באהבה, אנחנו מקבלים רצון אין סופי, חיים אין סופיים, חיי נצח ושלמות. כל זה יקרה רק אם נתייחס לבורא כמטרה שאנחנו חייבים למלא. בגלל זה חכמת הקבלה היא החכמה שמלמדת אותנו איך לקבל, איך ליהנות ללא גבולות.
