קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קיבלתי מכתב מתלמיד שלי: בשבת, בשעה 7 בבוקר, כמה אנשים מ"יחידת העילית ערבות" מוול-סטריט, ניו-יורק, נסעו לבוסטון, בתגובה לקריאתם של חברינו, שכבר מזמן ניסו ליצור קשרים באוהל ה"כובשים" באחת הערים העתיקות, הססגוניות והנאורות של ארה"ב.
במשך כמה שבועות קבוצת בוסטון בנתה בהצלחה רבה קשרים עם המארגנים, האנשים לקחו את העלונים ברצון, אבל התנועה לא צמחה וההתכללות ההדדית לא קרתה. אמרו שבבוסטון התנועה היא בעלת מימדים קטנים. לא היה ברור איך לעבוד שם ועד כמה אפשר להחדיר את מסר הערבות ההדדית אל ההמונים, מכיוון שלא נראו שום המונים. אבל אם החברים אמרו "צריך", הערבות אמרה "כן!".
ארבע שעות של טלטולים באוטובוס קומותיים – לא סוף העולם, באותה הזדמנות אפשר להשלים שעות שינה אחרי השעות שהחסרנו בלילה, כשהתחברנו לכנס בערבה. לקראת הצהריים הגענו למקום, והחברים שלנו קיבלו אותנו בצורה כל כך חמה, שפשוט היינו חייבים לתת להם לפחות פי שניים!
ה"צנחנים" מבוסטון – ה"מלאכים" סשה ודינה (שם המשפחה שלהם הוא אנגלוב, אבל גם בלי זה הם מלאכים…) ולנה דומברובסקי, שהיו מודאגים מהתזונה שלנו, לקחו אותנו מייד לארוחת צהריים, כדי לדון שם באסטרטגיית ההפצה לאותו יום. האמת היא שלא היה זמן לשבת ברוגע, מכיוון שהיה צריך לבחון את המאהל ולברר לאן ללכת כדי לשרת כמה שיותר אנשים.
כשהגענו למאהל, התברר שבגודל ובכמות האוהלים, הוא בוודאות פי 3 גדול יותר מזוקוטי בוול-סטריט בניו-יורק. שם היו גם חסרי בית ונרקומנים, אבל דווקא הם אלו ש"שומרים" על השטחים הכבושים. עד כמה שזה נשמע מוזר, לא היו שם ענני עשן נרקוטי, ורק שוטר עייף אחד צפה במבט קודר על השיטוטים שלנו באזור.
התפלאנו שהיה שם כל כך שקט וריק, עד שהזכירו לנו שמ-2 עד 6, המוחים התכוונו לערוך פורום בבית ספר, שנמצא כמה דקות נסיעה משם. נסענו לשם, עם השולחן ועם העלונים. אם להגיד את האמת, לא חשבנו שנצליח לעשות משהו ממשי במקום שבו המארגנים עורכים מפגשים ואסיפות, מפני שבוול-סטריט זה לא נגמר בשום דבר חוץ מסיסמאות ודיונים על האופן שבו אפשר לספק את האינטרסים האגואיסטיים הפרטיים או הקבוצתיים.
וכאן, כמו שכבר נוכחנו לדעת כמה פעמים, היה צריך לצפות להפתעות מלמעלה. קודם כל, האולם שבו כולם התאספו היה מלא עד אפס מקום; בהתחלה לא רצו להכניס אותנו ואת כל מי שלא נכנס לאולם, בהתאם לכללי הבטיחות; אבל כשאמרנו שהגענו מוול-סטריט כקבוצה בתפקיד, הכניסו אותנו מהר פנימה; בעצם, גם לכל השאר נתנו להיכנס, כשהושיבו את כולם סביב השולחנות וארגנו את הכול פחות או יותר. הדבר השני: התפלאנו שהאולם היה מלא בשולחנות עגולים, שסביבם ישבו 5-6 אנשים. והדבר השלישי: הכל נראה מאוד מאורגן, כמו ועידה או כנס.
מי שהנחו את הפעולה הזאת היו נשים, כנראה מורות. הפורום התחיל, סידרנו על השולחן את העלונים הצבעוניים שלנו, שנבדלים בתוכן, אבל בעלי מסר זהה – איחוד וערבות, חינוך ההמונים וכן הלאה – כל מה שהקבלה מלמדת אותנו. המנחים הציעו לנהל דיונים קבוצתיים סביב השולחנות העגולים, תוך תחלופה של המשתתפים וה"מנהיגות" של כל שולחן, כך שכולם יענו על השאלות שנוגעות לתנועה, וביחד יפתחו פתרונות שיכולים להביא את תא המהפכה השקטה לתוצאות הרצויות – לצדק חברתי, לחופש וליחסים חברתיים חדשים.
היה מאוד מעניין לעבוד עם הקבוצות והאנשים השונים שהתיישבו סביב השולחן שלנו: פסיכיאטר, מורה, סטודנטים מאוניברסיטת הארוורד ואחרים. האמת היא שהיה לנו ממש מזל: כל בני השיח שלנו קלטו את המידע מהר, לקחו את העלונים, קראו אותם, דנו איתנו מה שניתן לעשות, והסכימו לכך שחינוך ההמונים הוא הדבר הקריטי ביותר, וכן שמה שמתרחש במדינה הוא רק ההד של השינויים העולמיים ושיש להם אופי יותר אבולוציוני ממהפכני. רשמנו יחד את הנקודות העיקריות של הפיתרונות, ואז משתתפי השולחן שלנו לקחו את המידע הזה ואת העלונים לשולחנות אחרים, לקבוצות שונות.
כמה פעמים נתנו לנו את המיקרופון, ואנחנו הודענו על הניסיון שלנו בוול-סטריט, וסיפרנו ל"כובשים" מבוסטון מדוע התנועה בניו-יורק חווה משבר ומדוע פירקו את המאהל כל כך מהר ובאופן כל כך בלתי הפיך – בגלל חוסר היכולת להתאחד בכוונות ובמטרות שלנו ובגלל חוסר ההבנה איך צריך לעבוד כדי לפתור את הבעיות.
קיבלו אותנו בצורה חמה, וראו שגורל התנועה שלהם חשוב להם. כבר אחרי שעה של עבודה, נשמעו באולם בבירור מילים כמו "איחוד", "ביחד", "אחריות", קבוצה", "אנחנו"… אנחנו בעצמנו החזקנו כל הזמן בכוונה ומבפנים היינו עם כל הכלי שלנו, ועם כל מי שהלך למדבר, העלינו מ"ן במחשבות שהשולחנות העגולים האלה יעשו גלים בכל המדינה וכל ה"כובשים" יתחברו בפורומים וידברו על מטרות רציניות. אנחנו נעזור להם לפתור את הבעיות.
הפורום בבוסטון נמשך 4 שעות; תחלופת הקבוצות והדיונים היו מאוד פרודוקטיביים; הכרנו ולקחנו פרטים של כמה סטודנטים מהארוורד ושל מארגני הפורום, כדי לעבוד ביחד באינטרנט ברשתות, וכן הבטחנו להגיע אליהם לפורום הבא. הסטודנטים הבטיחו להפיץ חומרים שלנו.
היינו צריכים למהר למטוס, כדי להגיע לניו-יורק בערב, על אף שהשיחה הייתה יכולה להמשך גם בבוקר שלמחרת, כיוון שהפורום נגמר. החבר'ה שלנו ניסו לצלם במצלמה את כל מה שהיה בוועידה, אבל ביקשו לא לצלם. כנראה שהם לא רוצים שהממשלה או התקשורת ידעו על תוכן הקונגרס או להראות את הפנים שלהם, כיוון שרבים מהמשתתפים בודאי עובדים באוניברסיטאות ובמוסדות אקדמיים אחרים.
נסענו עייפים אך מלאי השראה, עם התרשמויות גדולות וטובות, בעיקר מפני שלא ציפינו לקבל כזאת מתנה מלמעלה. "צנחני הערבות" היקרים שלנו מבוסטון ליוו אותנו בחום בדיוק כפי שהם קיבלו אותנו.
כמה התפעלנו מהם – אנשים שעושים יותר ממה שהם יכולים, למען העולם ולמעננו, הרי הילדים שלהם חולים, הם עובדים, ובכל זאת הם מצאו את הזמן כדי להפיץ את הערבות ולעזור לכולנו; הצניעות שלהם, הפשטות, טוב הלב, היחס למה שאומרת חכמת הקבלה והאמונה בערבות שלנו, בפעולות ההתקפה המשותפות, כל זה חדר לתוכנו וגרם לנו להתפעלות אדירה.
בפעם המי יודע כמה הבנו כמה אנחנו קטנים וכמה גדולים החברים שלנו – שאלמלא הם, לא הייתה אפשרות לראות שאפשר לעשות עוד הרבה, גם במדינה הזאת, ל-99, וגם בתוכנו, בתוך השורש של האגו שלנו… תודה לכם!
ועכשיו נחכה ונקווה, שאחרי מה שעשו הגברים והנשים האדירים שלנו בערבה ובמרכזים העולמיים, נראה התקפות של הפצה בערי ארה"ב על ידי חברי "יחידת העילית" הגדולים שלנו. במדינה הזאת ובעולם יתחילו לצוץ שולחנות עגולים אמיתיים של דיון על העתיד, שבהם כולנו נשב יחד עם ה-99 ואחד עם השני, ונקשור אותם לעצמנו על ידי ה"רצון להשפיע" שלנו.
בואו לא נעצור, חברים! בואו נכה את האגואיזם שלנו על ידי אהבה לאנשים, הרי הבורא אוהב אותם, ואנחנו רוצים להיות המראה של השלמות שלו.
ידיעות קודמות בנושא:
הניקיון בוול סטריט
הישגיה של תנועת "לכבוש את וול סטריט"
מי כבש את וול סטריט, מדוע וכיצד
