קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קבוצה
* אנחנו רוצים לעשות את השבת שקטה, למה? את הבירור צריך להתחיל או מתחילת הבריאה או מסוף הבריאה – ובאמצע זו העבודה שלנו, ומשני הקצוות נלמד מה לעשת באמצע. אם בשינוי הכוונה אנחנו משיגים את כל הפער בינינו למאציל ומתקנים אותו, אז ברור שכל הכוונות שלנו צריכות להיות כדי להשיג את הכוונה הנכונה הזאת. המחשבה קודמת לכל: "סוף מעשה במחשבה תחילה". בסוף זה המעשה, ובאמצע הדיבור, כלומר בירור. וכדי לעשות את הבירור הנכון אנחנו צריכים לרכז את עצמנו. אדם שרוצה לברר מה לעשות, לבצע, מתכנס בתוך עצמו, מכין לעצמו שקט סביבו וכך מכין את עצמו למעשה הנכון. כך אנחנו רוצים לעשות שבת שקטה, שבה נחשוב איך אנחנו מגיעים למעשה הנכון. במקום דיבורים, הבירורים יהיו בשקט.
* אין כלום חוץ מהתפיסה של האדם כלום. ומה שנראה לו, חייב להגיע לראייה שזה גוף אחד. לכן מי שמשקר לחבר משקר לבורא, ואפילו מי שמשקר לעצמו משקר לחבר ולבורא.
* רק על ידי השפעת הסביבה אני יכול לייצר לעצמי את הצורות העתידיות שאותן אף אחד לא מכתיב לי, וכך החשק שלי נעשה מכוון למטרה, ונמצא באיזון עם הטבע ובאותו הקו עם הבורא. וכך אני חי מהצורות שבהן נמצא המאור המחזיר למוטב והמילוי, ומתקדם בהדרגה לצורות יותר ויותר רוחניות ולקיום נצחי.
* אני יכול להרגיל את עצמי בזה עד כדי כך עד שלא אראה גופים, כמו רופא שמתייחס בצורה טכנית לגוף של המטופל שלו. כך אנחנו צריכים להשתדל לראות את העולם, כאוסף של כוחות הרצונות, שאותם אנחנו ממיינים ומשייכים לכל מיני דרגות, שכבות, לפי הריחוק או הקרבה למטרה, לפי היכולת או אי היכולת להשתמש בהם בצורה מועילה יותר ופחות, לפי ההגדרות שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה עצמה. וכך, כשאנחנו משתדלים לראות את המציאות בצורה הזאת, נתחיל כבר להבין יותר את מה שנמצא בספרים שלנו – על מה מדבר הזוהר, מה אומרת התורה. מדובר בסך הכול על ניהול הרצונות. הרצון האחד הכללי שהבורא ברא מתחלק כך לאחר השבירה, ואז מתרחש התהליך שבו אנחנו אוספים את כל הרצונות הללו לרצון אחד. ועל אף שהם רצונות לכיוונים שונים, מכסה אותם כוונה אחת: להשפיע לבורא.
* ככל שהכוונות שולטות על הרצונות, אנחנו יכולים להבדיל בעוצמת ובגודל הכוונה, אם אני שולט בכוונות שלי על רצונות הדומם, הצומח החי או המדבר שבי. ודאי שהכוונות החזקות ביותר שולטות על הרצונות הנמוכים. לכן קיום תנאי הערבות הוא הכרחי: להשתדל להתייחס לכל מה שנמצא מחוץ לי בערבות, בהתקשרות הנכונה, בתלות הדדית, שהרצונות האלה בי, הבורא בי וכל המערכת שלי, וחוץ מזה אני לא רואה שיש בה בכלל משהו, אלא דמות האדם האחד, שאותו אני אוסף ולו אני דואג.
עקרונות בהפצה וחינוך בעולם האינטגרלי
* המשבר הנוכחי שאנחנו עוברים בעולם הוא לא בכלכלה ובחיים שלנו אלא גילוי של חוסר התפיסה הנכונה במציאות. את המציאות שקודם היינו חווים כמרוסקת, מחולקת, נפרדת, שאין בין החלקים קשר, אין טבע אחד, תכלית אחת, תהליך, ועל ידי המשבר אנחנו מתחילים להכיר את הקשר בין החלקים. לכן זה סימן לעידן החדש, לשינוי התפיסה, לתפיסת המציאות החדשה. מה שאנו מגלים עכשיו זו המציאות המרוסקת במודעות שלנו, וזה נקרא המשבר הכללי. זה גילוי ולא משבר.
* אם קודם היינו חיים בשכבה החיצונה, כעת אנחנו מתחילים לראות יותר פנימה ולזהות את הסדקים. לכן זהו לא משבר אלא גילוי חדש והזמנה לתיקון. ואנחנו יכולים לתקן אותו רק על ידי זה שנתקדם לחיבור בין כל החלקים, ונגלה את החוקיות שנמצאת במערכת, את מגוון הצורות, היחסים, הזרמים. בקיצור, לראות אותה בצורה הנכונה. ודאי ששום דבר לא יעזור לנו ולאנושות חוץ מהמאור המחזיר למוטב. לכן אנחנו צריכים לעזור להעביר את המאור הזה לעולם.
* הבעיה של החינוך היא שהוא לא חינוך. אנחנו לא מפתחים בבני האדם את היכולת לפרוח מבחינה אישית. החינוך שלנו מתייחס לאדם כמו מכונה שצריכה למלא תפקיד בסביבה, בחברה, בעבודה. חייב להיות נתק בין החינוך שקיים עכשיו, ובין החינוך שצריך לקדם את האדם במקום איזו בהמה.
* אין תקנה למערכות החינוך הנוכחיות, אלא שאנחנו נביא את שיטת החינוך לעולם. כי זה חייב להיות מחובר לאור שפועל בתוך הכלים.
הכנה לשיעור הבוקר
* אם אנחנו לא יודעים בשביל מה אנו עוסקים בתורה, אין טעם לעסוק בה.
* כל העבודה שלי היא: איך אני – על ידי התפיסה הפנימית הזאת, בחכמה הפנימית שנקראת חכמת הקבלה, פנימיות התורה – משנה את הראייה שלי ומתחיל לראות את העולם כגוף אחד, והכול שלי – אין חוץ ממני.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 10.01.2012
