קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
עצת היום
עלינו לפרסם בכל הכוח את ההסבר שלנו על המצב הנוכחי. בלי שנתחיל להפיץ לאחרים ברצינות באהבה, כמה שאפשר, לא בחשבון הפרטי אלא בחשבון הכללי, כדי לתת לבורא הזדמנות להתגלות – לא נגיע לדבר.
כללי
במידה שהאדם מכיר את הבורא, הוא מכיר את עצמו – האחד לא קיים ללא השני.
"סנפיר" (שונא פה אור) – עבודה בדחיית הקבלה מעצמו. "קשקשת" – בניית היחס הנכון על פני הקושיות.
כל העבודה היא לא באיך שאנו מרגישים את המציאות עצמה, אלא איך שאנחנו משייכים אותה לעליון, ובזה אנחנו רוצים להידבק בו. עבודת האדם היא איך לקבוע את היחס הנכון למתרחש.
כולנו עובדי ה' ונמצאים בגמר התיקון. אך כדי לתפוס את האין סוף בהכרתנו, אנחנו משתתפים בתהליך שבו אנחנו צריכים לגלות ולהסכים עם כל המצבים שאנחנו עוברים.
הגוף האמצעי – האני של האדם, שמברר שהוא נמצא בין תכונת הקבלה – הנברא, ובין תכונת ההשפעה – הבורא, ורוצה להדביק, לשייך את עצמו לתכונת הבורא.
אנחנו צריכים לברר את הבורא, גם כשליטה חיצונית וגם כשליטה פנימית בנו. וה"דבר והיפוכו" הזה הוא הדבר הכי קשה.
עד ימינו חיינו תחת רשות אחת – רשות האגו. ועכשיו מתגלה מציאות חדשה שבה קיימות 2 רשויות. וכך אנחנו מגיעים למבוכה כתוצאה מזה שאנו מגלים שכל המחשבות, הרצונות והכוונות שלנו לא מגיעות מאיתנו. לכן חוץ מיחס דק ומדויק לסביבה, אנו צריכים לייחס הכול לבורא.
הייאוש שאליו מגיע היום כל העולם הוא עזרה מלמעלה. מסתירים את ההזדמנויות ליהנות ונותנים לנו עכשיו את המצב הזה: תשיגו מסכים, מצבים נכונים, ואז תתגלה עביות שתוכלו להשתמש בה בצורה נכונה: כל אחד ידרוך על העביות שלו וישתמש בה כדי לעשות טוב לאחרים.
אני לא יכול לבנות את הפרצוף, הנשמה שלי, אם אני לא רוכש את הרצון, החיסרון שלך כשלי. יש לי נשמה ברגע שאני מתקשר למישהו ומשפיע לו.
בדרגה הרוחנית, הראש נבנה מתוך הרגשת החסרונות. לכן כמה שעובדים יותר עם הרצונות ועליהם בונים מסך – כדי להשפיע, זה בונה מהרצונות, מהגוף, ראש.
האומה
עד היום, כל אחד היה צריך להיות אגואיסט בפני עצמו, ולדעת כיצד להסתדר בחברה הצרכנית כך שהוא ישלוט במצב. ועכשיו מתגלה מערכת חדשה, שבה אותה הגישה והיחס לא יעבדו. צריך יחס אחר, שיטה אחרת של קיום: אם אנחנו רוצים להתקיים, אנחנו חייבים להיות קשורים זה לזה.
צדק חברתי, שוויון, יכול להיות רק יחסי.
כל התיאוריות ללא תיקון האדם, לא ימלאו אותנו בדבר.
רק חינוך שמקרב את האנשים לקשר ביניהם הוא האמצעי שיעזור.
כל התיקון צריך להיות דרך החיבור. רק דרך החיבור מגיעים לטוב, ולכן עלינו להגיע לכל הפיתרונות המעשיים רק דרך החיבור.
בכך שאנחנו מטפלים בבעיות בצורה ישירה ולא בסיבות המהותיות לכל הבעיות, אנחנו גורמים לנזק כפול ומכופל. אם אתה לא מגיע להתחשבות בחברה, להסכמה כללית הדדית, לא עשית דבר – סתמת את הפה לקבוצה זו או אחרת לכמה רגעים, וממחאה אחת הם יעברו מיד למחאה אחרת. לכן בצורה כזאת, הדרישות הבסיסיות יחזרו על עצמן שוב ושוב, אך בעוצמה מתגברת, כתוצאה מהתסכול הגובר.
איך אנחנו יכולים לחלק את העוגה, כך שכולנו נרגיש שהיא חולקה בצורה האופטימלית, הכי טובה שיכולה להיות בתנאים הקיימים? אנחנו צריכים להבין שקודם כל עלינו להגיע להתחשבות הדדית, ויתור הדדי, התכללות הדדית – כמו במשפחה אחת, ואז לא יפריע לנו שהאחר יקבל יותר מאיתנו, אם הוא זקוק לזה יותר מאיתנו.
לממשלה אין די כסף כדי לרצות את כולם, או שהם יכולים להדפיס עוד ועוד כסף ובכך הם יורידו את ערך המטבע לאפס. לעומת זאת, על ידי ערבות הדדית אנחנו נמצא בעם כל כך הרבה עודפים, שיספיקו לנו להכול.
אם חיבור, ויתור, הדדיות, אהבה, הם דברים בלתי מציאותיים – אז למה כולם דורשים את זה?
חכמת הקבלה שמגלה את עצמה מלמדת אותנו להכיר את מבנה הקשר בינינו ואיך להגיע לקשר הנכון, איך להשתכלל בו ,להתכלל בו. ועד כמה שדווקא היחס לאותו הקשר הנכון הוא שקובע מה יהיה, עד כדי כך שכמעט לא צריכים יותר לעבוד בצורה פיזית אלא בכוונות. כי הכול עובד לאזור היחסים בינינו, והכל תלוי באיכות הקשר בינינו.
כתוצאה מחיזוק הקשר בינינו והעברת הדגש ליחסים פנימיים, נראה הצלחה בכל חיינו הגשמיים והרוחניים – שם יתגלה העולם המלא החדש.
