קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קבוצה
* ההבדל בין הסתר כפול והסתר רגיל הוא גדול מאד. זה שלב שלוקח לעבור הרבה זמן, שנים. בהסתר כפול האדם לא יודע בדיוק, בערך או במקצת מהי השפעה, אלא רק חוזר על מה שכתוב בספרים, ולכן קשה לו – כי כל המילים הן מלאכותיות, כמו ילד שעוסק בינתיים בלדמות את חייו לחיים האמיתיים. עד שהוא מגיע למצב שבו האור העליון משפיע עליו עד כדי כך שהוא מתחיל להעריך את ההשפעה, ומתחיל לדמיין את ההשפעה כיציאה מעצמו לאחרים. וזה נקרא שהוא הגיע להסתר אחד. ואז הוא מתחיל לדרוש את גילוי ההשפעה. ברור לו כבר שזה בא על ידי המאור המחזיר למוטב, הוא כבר רואה שהכול נעשה על ידי הכוח העליון ושהוא רק יכול לעורר את זה על ידי כל מיני פעולות ולא יותר. וכאן הוא מעמיד את עצמו לפני דרישה – שהוא חייב כבר לקבל את אותו הכוח העליון שייסד בו, שייצור בו תכונת ההשפעה. וזה בעצם המצב שבו אנו עומדים עכשיו לפני הכנס במדבר – "בוא אל פרעה", היציאה ממצרים.
* כדי לייצב נכון את התמונה, האדם צריך לראות את עצמו כמו נמצא בספירה, וכל מה שיש בתוכה זה מה שהבורא מציג לו – אין שום מקרה בעולם, אין שום כוח זר והכול זה הצגה כלפי האדם – מהשונאים הגדולים ביותר ועד החברים, כולל האלוקות – הכול נמצא בתוך התפיסה שלו, בתוך המודעות שלו, והוא צריך בהתאם לזה לקבל בצורה כזאת את תמונת העולם, ולהגיב ולהתייחס לכל הדברים בצורה יותר בוגרת.
* בכל מקרה בחייו, על האדם לעשות תחילה את החשבון, האם הוא מגיע דרך היחס עם פרטי המקרה לדבקות, לקשר עם הבורא שעומד אחריהם – כי בשבילו הם אותן ההדגמות, הסימנים, מה הוא צריך לתקן כדי שייעלמו הדמויות האלו, והוא יגלה בסופו של דבר את האור המאיר לו. כל זה דרך המשחק "בוא אל פרעה" – שאנחנו מבקשים את כוח ההשפעה שישלוט בנו על ידי המאור המחזיר למוטב. וכך יוצאים ממצרים ונכנסים למדבר, ששם מתחילים להגדיל את הכוח הזה, לרכוש אותו, לעבוד עימו ולהתקדם כבר לכניסה לרוחניות, לארץ ישראל.
* הבעיות תמיד תתעוררנה ואנחנו צריכים להיות כל הזמן עם היד על הדופק ולעורר את החיבור. אם היינו עושים זאת היינו מתקנים את הדברים הללו – ולא שהם לא יקרו, ייקרו מצבים עוד יותר גרועים, אלא נוכל לפתור אותם יותר מהר.
* ההתקדמות היא במהירות שבה פותרים את המצבים המתגלים. ולא להיכנס בפנים לבירורים, אלא לעלות מעל זה – יש לי עכשיו מחשבה רעה עליך, ואני צריך להתגבר עליה מייד ולהבין שנתנו לי אותה כדי שמייד אתעלה מעליה.
* חובה שתהיה אש בוערת בפנים – כעס, קנאה, ומעל זה אהבה ויחס טוב, ואני מרגיש את שניהם. אם לא אז האדם לא נמצא בדרך. ואז נדע איך לעבור מכאן לכאן בצורה יותר קלה ולהיות בשניהם יחד, ולא נתבייש מכל המצבים שאנחנו עוברים.
הפצה
* אם בפעולות שלנו אין סוף מעשה במחשבה תחילה של תיקון העולם, אנחנו סוגרים את עצמנו בתוכנו. עם ישראל בתוך עצמו אין לו זכות קיום, הוא לא נמנה בין אומות העולם, הוא נציג שצריך לבצע פקודות, ואם הוא לא מבצע אין לו זכות קיום. זורקים אותו ממש לפינה, רוצים לבטל אותו. הכוחות שנמצאים בטבע רוצים לבטל את עם ישראל אם הוא לא מתנהל כמו עם ישראל, ולכן אנחנו חייבים לחשוב רק על ה-99%. כשאני חושב עליהם, איך אני מעורר אותם, אני בזה מושך בחזרה את קו הניהול שלי, מה צריך להיות, באיזה צורה אני צריך להביא את שיטת התיקון שנקראת ערבות, אהבת הזולת לכל העולם. אז לזה אני צריך מאה אלף מורים, מיליון מחנכים, איפה אמצא אותם? בין התלמידים שלנו.
* אנחנו צריכים לעשות הכשרות, לימודים, לכל החברים שלנו בכל העולם שאין יותר חשוב מלהיות מורה, להיות מחנך, לארגן חלוקת כרוזים במקומות של המהומות שיוצאים בכל מקום בעולם, לארגן שולחנות עגולים, כל מיני קמפוסים, הכול, זה העיקר. אני צריך עכשיו לקחת את כל החברים שלנו שבכל העולם ולהעביר להם קורסים… לעשות מכולם מורים, מחנכים, מפעילים וכן הלאה. אנחנו בסך הכול משרד הפצה. כדי לעשות זאת, אנחנו יכולים ללכת יותר פנימה ולראות מה אנחנו צריכים לדעת וללמוד כדי להכין את עצמנו להפצה. אז אנחנו צריכים כאן חוץ מהלימוד שלנו, ללמוד את החומר שצריך בשביל ההכשרות ולהעביר מכאן חלק מהקורס, או לפחות משהו שקרוב לזה. חכמת הקבלה מתגלה רק כשיכולים להשתמש בה, לממש אותה בפועל.
הכנה לשיעור
* לא חשוב באיזה מצב האדם נמצא, או האם הוא מבין באיזה מצב הוא נמצא, אלא החשוב הוא לבקש עזרה. כי כל השינויים באים על ידי המאור המחזיר למוטב. אני יכול להיות כמו תינוק שלא מבין דבר במה שעושים עליי, אך המאור המחזיר למוטב חייב לתת לי תשובה על הכול – אין למי לפנות אלא רק אליו.
* המאור המחזיר למוטב נמצא בחיבור, במרכז של האנשים שמשתוקקים אליו. במידה שהם רוצים להתכלל בו והוא נמצא במרכזם – אז הם מגלים אותו. לשם זה אנו יוצאים למדבר, בורחים מכולם, רוצים להגיע לפנימיות. בזמן הקריאה בזוהר עלינו לבקש את המאור בציור כזה – שהוא נמצא במרכזנו.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 07.02.2012
