קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו צריכים להתרומם, להתעורר, להבין סוף סוף שיש כאן עבודה רצינית – לעזוב את כל השטויות ולעלות לרמה אחרת של יחסים, לקחת את המטרה ולעבוד עליה. קצת להשתדל להבין על מה מדובר ואז נקווה שנגיע למשהו.
אם אנחנו רוצים לבנות מקום לגילוי הבורא, ודאי שכל אחד וכולנו יחד חייבים לעסוק בלעורר אהבה בין כולם. ועלינו להיזהר שזה לא יהיה על ידי שנמחק את כל יתר הרגשות, אלא כל אחד ואחד צריך לתת לעצמו דין וחשבון – היחס הנכון שלו – ועל פני זה, "על כל פשעים תכסה אהבה". ואם האדם עושה זאת, זה נקרא לעורר את לב החברים. עיקר העבודה הזאת היא בתוך האדם, ואז יתקיים החוק "מאהבת הבריות לאהבת השם".
הבדיקה של מידת השפעת המאור המחזיר למוטב עליך היא לפי החידושים שאתה מגלה יום יום, ולא לפי הרגשתך אם היא רעה או טובה. אם יום-יום אתה מגלה בהבנה ובהרגשה עוד ועוד הבחנות, זה נקרא שאתה מתקדם. והעיקר הוא לדרוש יתר התפעלות, יתר גילוי – עד כמה שהמשפיע יותר קרוב אליך לפי הערכתו בך.
להשתדל לגלות את יחס הבורא שמתלבש בנו, שהוא מעורר את כולנו יחד, במצבים השונים, כדי לגלות אותו בקשר בינינו. כולנו יחד זה כמו כלי מוזיקלי שצריך לכייל אותו בצורה נכונה, שבסך הכול ינגן נכון, וכשתבוא הרוח הזו ככינור דוד, ננגן יחד.
הכנה לשיעור
כשפותחים את הספר, ההבדל בין המקובלים לבין כל שאר האנשים שמחפשים בספר חכמה אנושית, הוא שהמקובלים רוצים לכוון את עצמם לחדור לתוך הספר, שהספר מספר עליהם, ובקריאתו הם פותחים את העולם שלהם. ההבדל בין הקריאה החיצונית והקריאה הפנימית, הוא שאתה רוצה להיכנס פנימה ולגלות את עצמך, את הפנימיות שלך.
לפני שאנחנו ניגשים לקריאה או שמיעה של המקור הרוחני, אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, קודם כל למקום שבו אנו מגלים רוחניות – מאהבת הבריות, החברים, לאהבת השם. לכן קודם כל עלינו לתאר לעצמנו את החברה, את הקשר הנכון בינינו, שבו אנחנו מחכים לגילוי. וככל שאני מתאר נכון את המקום הזה – את התנאים, השבח, ההודיה, הצער, ההתפעלות והייאוש הגדולים – בסך הכול אני מרכז את עצמי לכזו מציאות, שבה אני מחכה לגילוי הבורא – תכונת ההשפעה ששולטת בצורה נסתרת בכל המציאות. לאחר שכיוונתי את עצמי להידבק לתכונה הזאת עד כמה שאני מסוגל לתאר אותה בלב ובמוח, אז אני ניגש לקריאת הטקסט. ואחרי כל זה אני משתדל לראות היכן בטקסט מדובר על היחסים ביני ובין הכוח המשפיע הזה ועד כמה אני מתאים לזה. ועל זה הספר מספר.
כל הדברים בעולמנו מסודרים מעולם אין-סוף, מהמצב המושלם, ולכן עלינו להבין שכל התנאים שעומדים לנו להשגת המטרה הם מושלמים, וניתנו לנו דווקא כדי שנחזור לאין-סוף בצורה מושלמת. לכן מצד אחד האדם צריך להגיע לקריאת הזוהר כשלם – שמגיעים לו מאין-סוף התנאים המושלמים להשגת המטרה, ומהצד השני, מה שהוא צריך במצבו זה רק דבר אחד – לכוון את כל מציאותו לחזור לאין סוף.
עולם אינטגרלי/ הפצה
בימינו, אף אחד לא מגיע ללימוד חכמת הקבלה כדי להיות "שפיץ", אלא כדי לגרום לתיקון כל העולם.
כל היקום שאתה רואה הוא הכלים הפנימיים שלך, אין כאן שום דבר חיצון. כל עולם אין-סוף זה אתה – הכול זה בעצם הכלי שלך, חלקים בלתי נפרדים שלך, שכרגע אתה נמצא רחוק מהם, על ידי האגו שמרחיק את ההרגשה שלך מהם. אך אם אתה מבטל את האגו, אתה מגלה שאלה חלקים שלך, ואם קודם היית מזיק להם, היית מזיק לעצמך.
בחלק הדומם שבבריאה בטוח שנמצאת יד הבורא – דווקא בתחתית הפירמידה הבורא שולט בצורה מלאה. לכן אנחנו צריכים לממש את כל הייחודיות שלנו בעולם שלנו בכך שאנחנו משרתים את הדומם. לא שאנחנו מבטלים את עצמנו והופכים להיות ברגש ובשכל כמוהם, אלא ללכת אחריהם – לפי הנהלים שנמצאים בדומם, להביא את מה שיש לך ולשרת להם שם.
אם ההתפתחות שלנו לא מותאמת לדומם, כלומר לרוב האנושות, זו לא ההתפתחות הנכונה, כי בדומם נמצאת כל המאסה.
באיכותו, המקובל שווה לכל המאסה שתחתיו. לכן אנחנו צריכים לרדת אליהם ולשרת אותם – כדי להביא את כל המערכת למקור. ואז לא יהיה כל הבדל בין הדרגות השונות וכולם יתכללו בכולם. רק החיבור הנכון בין שני קצוות הפירמידה מביא לתיקון.
לגלגלתא ועיניים אין רצונות, הם מקבלים את הרצונות מהאח"פ וממלאים אותם.
לפי מידת אהבת הזולת שבי אני יוצא מהאהבה העצמית שלי, ואז את כל מה שיש בי אני מעביר לשירותו, ומשאיר לעצמי רק את ההכרחיות, כדי שאוכל להמשיך ולשרת לו.
ההפצה האמיתית היא בכך שאנו מפיצים לכלל חומר, ובקשר שנוצר בינינו ובינם יעבור אליהם המאור המחזיר למוטב, שישנה קצת את ליבם ויגרום להם להתקרב אלינו. לכן מה שאנחנו עושים בהפצה זה לתת לאור לחדור לתוכם.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 03.01.2012
