קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו יכולים להגדיל את הרצונות והמחשבות על ידי מעשים, אפילו ללא כוונה תחילה, וכך להרגיל את עצמנו לרצונות ומחשבות חדשים, אפילו אם לא היה לנו בהם כל צורך. זה המיוחד בעולם שלנו – שחוץ מרצון ומחשבה אני יכול לעשות מעשים, וכתוצאה מזה לפתח כלי חדש, רצונות חדשים. וכך המעשה פועל על המחשבה, עד כדי כך שאני יכול להרגיש שכל העולם מונח על הכתפיים שלי.
אם אני צריך להשיג כלי שלם, זה נקרא שאני צריך להיות בדאגה על כל העולם, וזה נקרא להיות בהשפעה. אנחנו צריכים להגיע לזה מפני שאנחנו רוצים להגיע לתכונת ההשפעה ובכך להיות דומים לבורא. ואת זה ניתן להשיג על ידי עבודה עם החברים כדי להשפיע לעולם הגדול. ההשקעה שלי פותחת לי רגש כלפי מה שאני משפיע לו, וזה פותח לי רצונות ומחשבות חדשים, וכך מתהווים בי כלים חדשים, וכבר יותר קל להגדיל אותם על ידי הסביבה.
כתוצאה מכך שאנחנו חיים בעולם המעשה ויכולים לפעול אפילו עם רצון מזערי, יש לנו תמיד אפשרות לעשות מעשה ולהשתדל להתכלל ברצונם של האחרים, לאסוף מהם את החלק הטוב – פירורי ההתעוררות שבכל אחד ואחד. ולאחר שאני מלקט אותם, כתוצאה מכך שדנתי את החברים לכף זכות, יש לי רצון. וכך על ידי המעשים באים הבירורים והמחשבות, ואני מתחיל לקבל מהחברים כוח. ובסופו של דבר אני ניגש ללימוד הזוהר עם כוח, הבנות ורצונות להוציא משם דברים חדשים, לאחר שהתחלתי מכך שהייתי בערפול מוחלט.
לאחר שאני מקבל התעוררות וכוח מהאחרים, אני חייב להתחיל בפעולה הפוכה: מה אני נותן ממה שיש לי לאחרים. אני צריך לחשוב איך אני ממלא את האחרים, איך אני דואג לכך שכולם יתעוררו ונתחבר יחד, ולפי החיבור יתגלה האור שימלא אותנו.
בכל יום ויום אנו מפספסים המון שעות, וכך יוצא שמה שאנחנו יכולים לעשות ביום נמשך חודש – כי אנחנו לא דואגים לצמצם את האפשרויות שלנו, ולא שמים לב שכל רגע, אפילו רק במעשה, יהיה לכיוון המטרה.
הזמן המת שמתגלה לאדם, הוא בדיוק הזמן שעליו להכניס בו מעשה שישנה לו את הרצונות, ואז הוא יתחיל להתקדם למטרה. עד שהוא ירגיש שגם הקבוצה וגם העולם הם אני והם תלויים בי, ואני צריך לבצע את זה כדי להתקדם למטרה.
הפצה
מעשה ההפצה הוא המעשה המועיל ביותר להתקדמות, ואם האדם לא מרפה מזה את ידיו, הוא ממש מתקדם בכל רגע ורגע.
יש לך תמיד הזדמנות; לא יכול להיות שאתה נמצא במצב שאין לך באמת מה לעשות. והאפשרות להפיץ לכל העולם צריכה לעורר באדם דאגה גדולה – שכל העולם על הכתפיים שלו, על אף שהוא עדיין לא מרגיש זאת. וכאן המעשה קודם לכוונה.
אי אפשר להגיע לשלום החברה ללא חינוך כללי עבור כל פלגיה. אם אתה הולך לתקן את המצב, אתה חייב להביא לאדם חינוך, שיעזור לו לעבור מדעתו הקודמת לדעה חדשה.
החינוך הוא לא סתם חינוך, אלא שינוי במהות החברה, ובלי זה האנשים לא יוכלו להחליט משהו לטובת עצמם ממש, כי כעת הם מחליטים עבור האגו שלהם, שזה נגדם ממש.
לא תהיה בעולם יותר כלכלה שתעבוד על בסיס האצת ההתפתחות. שוק העבודה לא יתקיים כפי שהוא קיים היום, כי לא יהיה יותר מה לעשות. התעשייה שהתפתחה על בסיס זריקת הישן והחלפתו בחדש בכל רגע ורגע, תתחסל בקרוב.
החינוך האינטגרלי הוא חינוך מאוד קצר; עד היום לא היו מחנכים את האנשים, אלא היו נותנים להם רק השכלה, ידע, וזה היה לוקח הרבה זמן. החינוך האינטגרלי מבוסס על הפעלות, ותוך מספר חודשי התנסות, האדם כבר יבין שהוא צריך להתחיל להתנהג באופן שונה, אחרת הוא מזיק לעולם ולעצמו. הוא יבין שהעולם הוא גלובלי, אינטגרלי, ועליו לשנות את כללי ההתנהגות שלו. שיש כאן מגמה היסטורית, מגמת האבולוציה, והוא חייב לקבל על עצמו כאלה חוקים – שרק בחיבור בינינו ובצרכנות מאוזנת נוכל להגיע לחיים טובים. וכך הוא מתחיל להבין מה עליו ועל החברה לעשות.
אם נשנה בישראל את פני הדברים לטובה, זה ישפיע כגל טוב בכל העולם. אחרת ההיפך, הגל יבוא משם לכאן וכולם יפנו כלפינו אצבע מאשימה.
הכנה לשיעור
קיימות 2 גישות לתורה – או שנמשכים לחכמה, זו גישת הפילוסופים שחשבו שעל ידי חכמה יוכלו להשיג מה שבתורה, והגישה השנייה היא זו של המקובלים – שרוצים להשיג את פנימיות התורה ועל ידה להשיג שינוי פנימי, כתוצאה מהשפעת האור המחזיר למוטב עליהם.
אם אתה מגיע לתורה כדי להשתנות, כשאתה רוצה במשהו להשפיע לזולת, אתה משתנה. רק במידה הזאת משפיע עליך האור העליון, כי אחרת אתה נמצא איתו בניגוד אינטרסים.
"תורת מוות" – אם אתה לומד תורה, לא כדי לתקן את עצמך ולהגיע לחיבור עם כולם, אלא כדי להחכים בלבד.
אנחנו חייבים לדעת מלכתחילה, שבין אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו צריכים להגיע למטרת הבריאה, למעמד הבורא – אהבה, השפעה, ואהבת לרעך כמוך. וככל שאני מסכים או לא מסכים לזה, אני חייב שיעמוד לפניי התנאי שהתורה היא האמצעי להתקרב מאהבת הבריות לאהבת השם. וההבדל בין רמות ההתקדמות לעבר השגת המטרה היא בתקווה או בוויתור על השכר המקווה.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 29.12.2011
