קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בכנס במדבר אמרת שהעבודה שלנו היא מאוד רצינית, אך יחד עם זה, מאוד משמחת. איך הדברים האלה משתלבים יחד?
תשובתי: הדבר העיקרי בעבודה הרוחנית הוא גדלות המטרה!
הרב"ש כתב שההתפעלות, התרוממות הרוח, גדלות המטרה, ההשתוקקות למטרה, נובעים מכך שאנחנו מרגישים שליחות מיוחדת, אחריות מיוחדת, מטרה עצומה שניצבת לפנינו, ואנחנו צריכים לתפוס את זה באופן טבעי בהודיה ושמחה. אם לא השמחה, לא יהיה לנו הכוח לבצע שום דבר.
לכן, אנחנו צריכים כל הזמן להיות חדורים בהתפעלות, שתגדל בנו באופן טבעי כל הזמן, וכאשר אנחנו נתחיל להעריך את מה שהתאספנו למענו, יחד עם ההתפעלות ועם הרגשת השמחה והגדלות, אנחנו צריכים להרגיש מן דאגה, לא ממש גדולה, אבל דאגה האם אנחנו נוכל לבצע את זה? ללא החלק הנגדי הזה, אנחנו נתייחס בקלות ראש לעיסוק העכשווי שלנו. למעשה, כל זה הוא דבר רציני מאוד.
כל שאר העיסוקים שלנו: מבנה העולמות, הנשמה, כניסת האורות לתוך הכלים, ועוד כל מיני התהליכים שמתרחשים שם, זה הכול עניין תיאורטי. והמימוש של התיאוריה הזאת מתרחש בקבוצה, וזה החלק המעשי. וכאן אנחנו יכולים לראות ולהרגיש על עצמנו עד כמה שהשיטה הזאת עובדת בתוכנו, אם אנחנו באמת מתייחסים אליה ברצינות. מצד אחד, בהתפעלות עצומה, זה דומה ל"כתר", ומצד שני, ביראה ובדאגה מסוימת להצלחת הביצוע, זה שייך ל"מלכות".
ככל שהמרחק, הפער הזה בין התכונות שבנו הוא גדול יותר, הפער בין הדאגה וההתפעלות הגדולה, בין הרצינות והשמחה, כך הכלי שלנו שבו אנחנו תופסים את התגלות האור העליון, הוא חזק יותר ובעל קיבולת גדולה יותר. הקיבולת של הכלי תלויה דווקא בפער הזה ביניהם.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בונים מקוביות את המדרגה הרוחנית הראשונה
אדם נולד בשמחה
חובתו של התלמיד – להיות בשמחה!
