על משפחה עבודה ושכל ישר – חלק ב'

אלימות במשפחה הייתה קיימת תמיד, והתפרצויותיה לא צריכות להטעות אותנו. אנו מתמודדים עם תופעה שדורשת שינויים מהותיים עמוקים בחברה.

תקופת הבידוד במהלך מגפת הקורונה רק מדגישה את הצורך. לא כל משפחה ברגע שהיא סגורה יחד בבית מסוגלת להתייחס למצב נכון. כך קורה שאנשים כבר לא יודעים לאן לברוח אחד מהשני. ואכן, בשגרה הבעל והאישה לא רואים הרבה אחד את השני ואין להם מספיק זמן להיות בקשר. לאחר ש"פיזרו" את הילדים בבוקר הם הולכים לעבודה ואחר כך לסידורים. חלקם לא מבלים אפילו שעה ביום יחד – באמת יחד – אחד עם השני.

המעבר למצב של נוכחות יחד 24 שעות, מלווה בבעיות ויכול בקלות לגרום ללחץ עם ילדים, עם עבודה, עם כסף, עם ארגונים, עם שעות הפנאי. האדם לא נברא לחיים עם משפחה בין ארבע קירות של דירה מודרנית מסביב לשעון. בתנאים כאלה רבים מרגישים הידיים והרגליים כבולות.

אדם זקוק לפינה פרטית עם גישה רק באישור, יש לו צורך במרחק ברור, הוא לא ייתן  לאיש לעבור אותו. בעולמנו ההתרחקות החברתית הזו הפכה את המרחק הזה לנורמה, וכעת וירוס הקורונה הפך את המצב. אבל עבור חלק מאנשים המשפחה התגלה כחוליה חלשה. אם אנשים לא יודעים להסתדר אחד עם השני, אז במצב של סגר, האיום של "פיצוץ" גובר.

עבודה מרחוק שמוכתבת על ידי איום של המגפה, לא תמיד משפיעה בצורה חיובית על האווירה המשפחתית. בסקר שנערך לאחרונה בקרב עובדים בתאגידים גדולים כמו Amazon, Microsoft, Google  ופייסבוק, 68% מהנשאלים הודו בשחיקה. הגבול בין עבודה לבית טושטש, ובמקום לעבוד מהבית האדם מרגיש שהוא גר בעבודה. כתוצאה מכך יש יותר מתח בחיים ופחות איזון.

משפחה, עבודה ושכל ישר – חלק א'