על ירושת הארץ

לא יחזור עם ישראל לארצו, עד שלא יתאחד באופן מוחלט.

עם ישראל הוא אותה הקבוצה שארגן אברהם אבינו. אותם הוא בחר מתושבי בבל העתיקה, איתם הוא רצה לתקן את העולם, אך הוא הצליח לאסוף לקבוצתו רק כמה אלפי בני אדם.

התורה אינה מספרת לנו על מאורעות היסטוריים, אלא על מצבים פנימיים שעובר האדם. תכונת אברהם שבתוכנו לוקחת חלק מהרצונות שלנו ומביאה אותם לתיקון חלקי ואחר כך לשבירה (חורבן בית המקדש, הנפילה מהמדרגה הרוחנית לגלות).

הגלויות חיוניות לנו, כדי שהרצונות שהיו ברוחניות (ישראל) יתערבבו עם יתר הרצונות שאינם עברו את העלייה הרוחנית והשבירה (אלו המכונים "אומות העולם"). לאחר הערבוב, ההתכללות ההדדית, כולם מוכנים לתיקון, כלומר בכל אחד ישנו חלק שהיה ברוחניות וחלק שלא היה.

אלו, שעברו את ההתעלות הרוחנית והשבירה בגלל שהיו בהם הרשימות (הנתונים מהמצב הקודם), חייבים לעבור ראשונים את התיקון. אחר כך יתעוררו גם האחרים.

כל אחד חייב להבין שישראל שבו, כלומר הרצונות המשתוקקים לבורא, לא ישיגו את הארץ שלהם, את הרצון המתוקן "ישר-אל" שבו מתגלה הבורא, עד שכולם יתאחדו "כאיש אחד בלב אחד".

זהו התנאי שעליו מדברים כל המקובלים. עלינו ליישם אותו בחלק הקטן של נשמתנו, בתוך כל אחד מאיתנו, ובחלק הגדול יותר, בכל הקבוצות הקבליות בעולם, ואפילו בחלק עוד יותר גדול, בקרב כל האנושות. התנאי החיוני הזה מתחיל לצאת לפועל בתחילה, מהדרגה הגשמית ביותר.

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 06.04.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
יום העצמאות מהאגואיזם
כל העולם יוצא מהגלות
חזרתה של בבל העתיקה