קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בזמן יציאת מצרים הבורא הכביד את ליבו של פרעה ושלח אליו את משה. האם אפשר להשוות את זה להיום עם הפעולות הצבאיות הבלתי פוסקות של החודשים האחרונים? איך להסביר לציבור את התהליך הזה?
תשובתי: קודם נדרשת כאן הקדמה, שמסבירה את העיקרון של "אין עוד מלבדו". הכול נשלח ומסובב מלמעלה, הכול בא אלינו מהכוח העליון, מאין עוד מלבדו טוב ומטיב.
אז למה כל כך רע לנו מזה?
הבעיה היא, שאנחנו, עָם ישראל, אחראים על העולם. וכל הרע קורה מפני שכל הטוב והעונג שמגיע מלמעלה לא מתקבל בצורה נכונה בכלים/ברצונות שלנו. אנחנו לא מכינים את הכלים, את הרצונות של כל האנושות בכזאת צורה, כדי שהם יהיו בהשתוות הצורה עם מה שנשלח ומגיע לנו מלמעלה.
מלמעלה מגיע האור, במנות מדויקות, כאילו שאיזה "שעון" מתקתק ומפריש את האור לפי אלגוריתם מדויק, עוד קצת ועוד קצת, כל רגע יותר ויותר במשך ששת אלפים שנה עד גמר התיקון. ואנחנו, בני אדם שהתאספנו מכל קצוות העולם, אחראים לכך, כדי לקבל אותו דווקא כטוב ועונג, כשפע רב, שנועד למלא אותנו בכל דרגה, בכל רגע בתענוג של גן עדן.
וברגע הבא שוב מגיעה "הכבדת הלב" ושוב אנחנו צריכים ללכת אל פרעה. כך פעם אחר פעם אנחנו צריכים לתקן את "הכבדת הלב" ולקבל לתוכו את השפע.
בסופו של דבר הצרות והמכות באות ועוברות לא על תכונת "ישראל" שבנו, אלא על התכונות האגואיסטיות של "מצרים" ושל "פרעה". מה שנקרא, ה"סיטרא אחרא" בולעת אותם בחזרה. וכך זה חייב להיות, ומאוחר יותר "הוא "יקיא" את השפע שבלע, שזה נקרא "חיל בלע ויקיאנא".
לכן אנחנו אחראים על העולם. לאף אחד חוץ מאיתנו אין בחירה חופשית. אנחנו, יוצאי בבל, שברחנו משם ועוצבנו כעָם, המחובר בינינו והמחובר עם הבורא. אנחנו הפכנו את עצמנו לחוליית מעבר בין הבורא לבין כל העולם. כלומר, אנחנו צריכים להפוך להיות "אור" לכל העולם כולו ולתת לו את שיטת התיקון, כך שכל רגע כל מה שבא מלמעלה יתגלה באמת כגן עדן עלי אדמות.
אבל אנחנו לא עושים את זה. ולכן, אנחנו מסתכלים על כל מה שקורה ואנחנו צריכים להבין, שלמעשה אלה הם חסדים, הבורא עדיין מפחיד אותנו מרחוק ומשחק איתנו. אלפי טילים נופלים על ארץ ישראל עם תוצאות מינימליות.
הבעיה היא, שזה לא מעורר את האנשים, אלא מרגיע אותם. תראו איזו מכה יכולנו לקבל. אז בואו נרגיש את המכה שלא התרחשה, ומצד שני נבין, שהבורא שומר עלינו כדי שאנחנו נתקרב אליו בדרך טובה כדי שיהיו לנו כוחות לזה.
אבל העָם אדיש. ומה הלאה? מה על הבורא לעשות?
ולכן אנחנו, האנשים שמבינים את זה ובעלי הבחירה החופשית, חייבים לצאת אל העָם, ובכל הכוח להביא לעם את המסר הזה. את המסר על כך שאנחנו חייבים להשתנות, שעל ידי החיבור שלנו בינינו אנחנו גורמים לחיבור של כל העולם.
דווקא כך אנחנו מסוגלים להשפיע עליו. כי היינו רוצים שכולם יתחברו זה עם זה בטוב, רחוקים וקרובים, כולל האויבים שלנו. לכן, לשם כך דרוש החיבור שלנו, ואנחנו נראה שהוא יעבור לכולם.
האיחוד והחיבור מתחיל ממרכז הקבוצה ויתפשט למעגלים יותר ויותר חיצוניים. ואז אנחנו נראה כיצד הכול נרגע, כאילו גל של רגיעה עובר על העולם, וכולם מסתכלים על עָם ישראל וסוף סוף מבינים שהוא מסוגל להביא טוב ועונג.
"מקודם נבע מהם רע ולכן שנאנו אותם. אבל עכשיו הם חיים באהבה. אז בואו נעזור להם בזה! בוא נישא אותם על כתפינו ונביאם אל המטרה. אם יש להם כוונה כזאת, אז אנחנו איתם".
זה מה שצריך לקרות, ואנחנו המפתח לזה.
מתוך שיעור על המאמר "מצווה אחת", 22.08.2014
ידיעות קודמות בנושא:
פעולה לא פשוטה, אבל מובנת מאוד
לעמוד בלוח הזמנים של תוכנית הבריאה
ברז שמווסת את כל החיים שלנו
