שאלה: אם השוויון הוא המצב הרצוי, אז מדוע במאות האחרונות אנחנו שמים יותר דגש על האינדיבידואליות?
תשובתי: הבעיה היא שאנחנו לא מקבלים חינוך נכון לשוויון, וזו בעיה גדולה לאנושות כולה. במיוחד במאה שלנו, אחרי מלחמות העולם הראשונה והשנייה וכל מה שקרה אחרי כן, התפתחנו ואנחנו מגיעים באמת להבנה שאין יותר טוב משוויון. אבל אנחנו רואים שפנינו לכל מיני הכיוונים רק לא להתקרבות זה אל זה, וזה מצער אותנו.
מי שחושב על שוויון כמו שאומר בעל הסולם, שכולנו שווים, שכולנו נולדים שווים וכולנו צריכים להתפתח כשווים. אני מרגיש שדרך ההתפתחות שלנו, התפתחות החברה, המדינה והעולם, היא לא התפתחות נכונה, ונצטרך לעשות חשבון נפש ובאמת לסדר את עצמנו כך שנתקן את המצב ונוכל באמת להגיע לשוויון.
שאלה: לגבי הפתרון בעל הסולם קובע: "השוואת הציבור: אין הפירוש, להשוות המוכשרים והמוצלחים לרמת המרושלים והנדכאים, כי זהו חורבן הציבור ממש. אלא הפירוש הוא לתת לכל א' מהציבור רמת החיים של הבינונים. שגם המרושלים, יקבלו חדוות החיים כמו הבינונים". מדוע בעל הסולם קובע ששוויון הציבור יחריב לחלוטין את הציבור?
תשובתי: כי לפי הטבע שלנו אנחנו אגואיסטיים, ובצורה טבעית כל אחד רוצה להיות יותר מאחרים, ולכן לא מסכים עם עיקרון השוויון. רק חינוך נכון ולחץ חברתי מאוזן, יכול להביא אותנו להסכים לשוויון, לקבל חוקים שלפיהם נכבד אחד את השני וכל אחד ירגיש את האחר כשווה לו.
קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
