עכשיו או לעולם לא

תדמיינו לעצמכם שאתם באים לשיעור ויש לכם כאב חזק ביד. הרי אתם תחשבו על הכאב הזה כל הזמן. הוא יפריע לכם ללמוד, יגרום לאי נוחות בחיים, אתם לא תדעו כיצד להיפטר מהכאב הזה, ולא תוכלו לשכוח ממנו.

עכשיו השאלה, כיצד לעשות כך, שבאותה המידה יכאב לנו על כך שאנחנו עדיין לא נמצאים בגמר התיקון, שלא הגענו למטרה הסופית? אני לא רוצה לחכות אפילו יום אחד! אם זה כל כך חשוב לי, אני כולי בוער מחוסר סבלנות, כמו תינוק – רוצה עכשיו ומייד!

הבעיה היא, שאני לא רוצה מה שצריך לרצות. ומאין אני יכול לקחת את הרצון הנכון? זו כבר הסיבה לתפילה.

לא בוער לי להתחבר עם החברים ולהגיע לאהבת הזולת, כדי להגיע למטרה הרוחנית. אלה הן בעיות על פני בעיות, שמתעוררות בפניי כמכשולים רבים, אחד אחרי שני.

לו הייתי באמת רוצה להגיע למטרה הזאת, הייתי אוהב את החברים – הרי בלעדיהם היא לא ניתנת להשגה. אבל העניין הוא, שאני לא צריך את המטרה הזאת – האם מישהו רוצה לתת? ולכן אני לא צריך את החברים, ולא רוצה לשלם עבור המטרה על ידי אהבת הזולת. כל זה נראה לי רחוק מאוד, מעורפל, לא מציאותי. אני יושב בשיעור מול הספר וחושב: "מה אני בכלל עושה כאן?".

לשם כך ניתן לנו מכשיר שנקרא "תורה". בתוכו נכלל הכוח שמביא אותנו למטרה. זו מדרגה עליונה כלפינו, שממנה מגיע כוח שנקרא "אור" המושך אותנו קדימה. עליו צריך לחשוב בזמן השיעור, כמו על היד הכואבת שאתה רוצה לרפא.

לא חשוב מה קוראים כרגע, אתה חייב לחשוב על "המחלה" שלך, ולחלום על הריפוי. אם אין לך שום חיסרון לכך – תבקש שיתנו לך אותו, תתחבר עם החברים, תבדוק אילו רצונות יש להם.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 24.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בקשה לתחיית המתים
רוצה להיות במדרגה עליונה יותר!
העיקר זה לזרז את הזמן