עכשיו, או לעולם לא

ביציאתנו להפצה, ובכלל, במשך כל היום, אנחנו צריכים מכל הלב לדאוג לחוזק האיחוד שלנו. כי רק בזה תלויה עוצמת האור שעובר דרכנו לעָם ישראל ולעולם. אנחנו כביכול מנסים להחזיק משהו באוויר, ולא להפיל, אחרת זה יישבר. אנחנו כל הזמן מחזיקים את האיחוד, מפני שרק דרכו האור נשפך הלאה. זה נקרא "ערבות".

אחרת המילים שלנו נשארות כצליל ריק. מה זה אומר "להתאחד"? לשבת מחובקים? לדבר על זה? אנחנו מדברים על זה כבר שנים, אבל האם ישנה תועלת? האם צריך לתפוס כל אחד מאיתנו "בגרון", להצמיד לכל אחד "אקדח" כדי שאנחנו נרגיש את הנחיצות בהתלכדות?

עבורכם "להתחבר", מסמל, לשבת ולשוחח על כמה זה חשוב. ואילו אני לא אוהב לשבת ולא אוהב לשוחח על זה.

שאלה: איך אפשר להתגבר על המילימטרים האחרונים בינינו? כי כאן מתגלה אדישות, פירוד, דחייה. כל אחד יושב בפינה שלו, בנישה שלו, עם מחשבות ותוכניות משלו. אבל אנחנו לא רוצים להתדרדר. אז מה לעשות?

תשובתי: דרושה לכם צעקה, דרושה תפילה

רק תבינו: לא תהיה כאן שום "מחילה" והזדמנות חוזרת. אם אתם רוצים להצליח, אז הגיעה השעה. אבל אם אתם מרימים ידיים, אז עדיף להתפזר לכל ארבעת הכיוונים, לפחות לכולם יהיה ברור שבחרתם בכיוון הלא נכון ואין לכם שום קשר עם תיקון הנשמה.

במקרים כאלה המילים הן חסרות תועלת. אם ישנה אהבה אמיתית, אז האדם לא מדבר עליה. את הדבר היקר ביותר לא מגלים, אלא שומרים בסתר. זאת הסיבה שאני לא יכול לצעוק לאיחוד. עניין אחר הוא, לדבר על זה מדעית, אבל אי אפשר לבטא את הרגש, הוא מונח עמוק מאוד.

כך או אחרת, נפל בחלקכם עכשיו אותו הסיכוי, ובכם תלוי לממש אותו. מצידי, אני נתתי כל מה שיכולתי ולא יכול לעשות כלום במקומכם. הגיע התור שלכם. אבל אם אתם תמעדו, אז עתיד ישראל והעתיד האישי שלכם נכנס תחת גזר דין עליון…

לא יהיה זמן אחר. אתם תמיד חיכיתם ש"הזמן יעשה את שלו". אז הוא לא יעשה. בעל הסולם כתב על כך באגרת י"ג: "אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע זולת בנצרך לישועה היום, ומי שיכול להמתין למחר ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו."

עכשיו אנחנו פשוט חייבים 24 שעות ביממה, בכל רגע, לשמור על האיחוד. אחרת, זה לא ילך. זו צריכה להיות המשימה היחידה, אישית וכללית. תשכחו אותי. יש לכם את כל הנחוץ, אז תפעלו אם אתם רוצים. ואם לא, אז גם לי אין מה להוסיף. ישנם דברים שאבא לא יכול לעשות עבור הבן. עכשיו העניין תלוי בכם. הכול בידיים שלכם.

המהות היא לא בחומרים שאנחנו מחלקים, ולא בשיחות על זה שאנחנו צריכים להתחבר ולהתאחד. זה צריך בעצם ללכת מלב אל לב. אני מקווה שאתם תקבלו ותרגישו את זה לעומק. אני מאחל לכם תפילות, צעקות ותמיכה הדדית. בהצלחה!

מתוך שיחה "על חשיבות ההפצה", 03.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת חסם בין האורות
הפצה לצורך איחוד
הכוח האיתן של האיחוד

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest