קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ישנן שתי דרכים: "דרך תורה" ו"דרך ייסורים". אולם למעשה, אלה הן לא שתי אפשרויות, מכיוון ש"בדרך הייסורים" אנחנו מקבלים מכות שבכל זאת מחזירות אותנו ל"דרך התורה".
לכן, חייבים לעכל מהר ככל האפשר שלמעשה יש רק דרך אחת ואנחנו צריכים להתקדם על ידי המאור המחזיר למוטב. כי הייסורים לא מתקנים. רק תפילה, בקשה, השתוקקות לתיקון מושכת את האור ואז אחרי שעוברים דרך שורת תיקונים, אנחנו מגיעים למטרת הבריאה.
הבורא הוא הטוב המוחלט, שמאיר עלינו ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתקדם למטרה שהוכנה מראש. והמטרה היא "להיטיב לנבראיו". לכן, דבקותנו בו היא ההטבה האמיתית. לזה אנחנו צריכים להגיע.
הבורא הטוב והמיטיב מתגלה בהתאם לחוק השתוות הצורה, באותה המידה שאנחנו משתווים אליו. הוא נמצא בהשפעה ובאהבה מוחלטת וגם עלינו להגיע לאותו הדבר. אבל, אנחנו מתקרבים למצב הזה בשלבים, פעם אחר פעם מגלים בתוכנו את הרע ומשתדלים למשוך את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". הוא מתקן אותנו ו"מנות" התיקון האלה שנקראות "עשיית המצוות", בזו אחר זו מקדמות אותנו עד שאנחנו הופכים ל"פרי בשל" שמוכן ל"זיווג השלם".
בצורה כזאת מתגלה היחס של הבורא כלפינו בצורת השגחה מטרתית. הוא פועל כך כדי לעורר בנו פעם אחר פעם את צורותיו השונות. כך אנחנו מכירים אותו על פי העיקרון "יתרון האור מתוך החושך".
ולכן, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". כשאנחנו עולים לקראת הבורא בתכונות ההשפעה והאהבה שלנו, אנחנו מסוגלים לברר יותר ויותר עד כמה אנחנו הפוכים ממנו, מסוגלים לערוך בירור יותר ויותר עמוק, לאט לאט חדות התמונה משתפרת, נעשית עדינה יותר. כך אנחנו מתקרבים לבורא, עד לדרגת הבירור האחרונה של החיבור בינינו.
בהקשר לזה, בעל הסולם קובע את הדת כאמצעי, ככלי להשגת מטרת הבריאה, מטרת החיים. האמצעי הזה ניתן למי שעובדים על עצמם וכל היתר שיתבלבלו בתוך התיאורים שלהם בנוגע לדתות ובמקום בניית הסדר והשיטה הנכונים, בונים לעצמם "פסל ודמות", דוגמות שקריות, העיקר להתעסק במשהו בלי לתקן את עצמם לטובת ההשפעה והאהבה, בלי להשתוקק להגיע מאהבת הבריות לאהבת ה'.
לפי הסימן הזה אנחנו יכולים להבדיל בין חכמת הקבלה לכל יתר השיטות, כי אף אחת מהן אינה מאפשרת לשנות את טבע האדם משנאה לאהבה. ולכן, כולן פסולות.
מהסיבה הזאת אנחנו לומדים, מפיצים ועובדים על החיבור בתוך הקבוצה, על ידי זה אנחנו מגיעים ל"הכרת הרע". מסתבר שהרע הוא הטבע שלנו ועלינו להיפטר ממנו, לשנות אותו לטבע השני.
זה לא אומר שעליי לשבור את עצמי או לשנוא את הטבע שלי, למרות שהוא רע. לא, אני רואה בו את מה שנתן לי הבורא ועליי רק לתקן אותו בעדינות ובאחריות. אין לי עיסוק אחר בחיים חוץ מתיקון הטבע שלי. אסור לזלזל בו, אלא יש לחקור אותו בצורה מעמיקה, מדויקת ופרטנית ואז מתוך הקלקולים האלה אני מבין מה צריכה להיות הצורה המתוקנת הנכונה.
לכן, הבורא נקרא "בוא וראה". אני הופך את האגו שלי ל"על מנת להשפיע", בונה עליו "צמצום", "מסך" ו"אור חוזר" ובהדרגה אני בונה את "דמות הבורא" מתוך החלקים המתוקנים. אני בונה אותו בי.
אחרת הוא נשאר ככוח נעלם שאינו יכול להתגלות בחושים שלנו. כי הוא מתגלה רק לפי ההתאמה אליו, לפי חוק השתוות הצורה.
מתוך שיעור על פי המאמר "מהות הדת ומטרתה", 08.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
המטרה – אהבת הזולת
"דרשו ה' בהימצאו"
עוד ועוד נקודה אחת של דבקות
