עיבוד הריקנות במדבר

"וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאתם: והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות" (במדבר, א', נ"ב-נ"ג).

ב"מדרש רבא" נאמר שכשמשה ספר את היהודים, חילק ומיין אותם לפי שבטים, הבורא לימד אותו איך להפוך למחנה ובאיזה סדר להתקדם הלאה, כלומר כיצד להרכיב את הכלי ההרוס.

ארבע סוגים של אגו, לפי ג' קווים, מהווים שניים עשר שבטים, שניים עשר חלקים של הכלי הרוחני. חובה לתקן בהדרגה את הכלי השבור, בכך שמלכדים את כל החלקים יחד במידת ההתקדמות של העם במדבר, כלומר במידת גילוי של האגו בכל מחנה, בכל שבט.

הבורא מלמד את העם, איך לאסוף את כולם יחד, כך שהם סופגים לתוכם כל פעם ריקנות מקולקלת חדשה, כשמעבדים אותה בתוכם ומתקנים אותה לתכונת השפעה. וזוהי ההתקדמות במדבר במשך 40 שנה (מדרגות). באופן כזה, החלק המתוקן ממלכות עד בינה צריך להיכנס לאיחוד מדויק של העם, ובזה תסתיימת בניית הקשר שלהם עם הבורא.

התנועה של המחנה במדבר מסמלת עיבוד של הריקנות. למעשה, זו תנועה מאוד לא נעימה קדימה, מפני שמדבר זה מקום שרוחשים בו עקרבים ונחשים, השמש קופחת, אין שתייה ומזון, כולם מלאים בפצעים. במילים אחרות, המדבר מסמל את האגו המתלהט והגדל באדם. אנשים מרגישים את הקשר ביניהם, כמו פצע שנוגע בפצע, כאב שלא נותן להם להתאחד. הם צריכים להתעלות מעל זה, ולמרות שהאור שמגיע לא מרפא את הפצעים, הוא מעצב מהם גוף אחד כללי בריא. הכאב והפצעים הופכים לכלי אחד מאוחד, בו מתגלה התענוג.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 24.12.2014