"עולמך תראה בחייך"

"שאין לך מתנת חנם גדולה מזו, משום שהשכר אין לו שום השתוות עם העבודה, שהרי העבודה היא בעוה"ז, עולם עובר, שאין לו ערך של כלום, כלפי השכר והתענוג של העולם הנצחי, שאיזה ערך יש, לכמות העולם העובר, נגד כמות העולם הנצחי." (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית).

שאלתו של בעל הסולם נוגעת בבעיה רצינית מאוד, שכל השיטות, הדתות והאמונות מדברות עליו: תיתן יגיעה עכשיו בעולם הזה ותקבל שכר בעולם הבא. ומה לעשות עם הבושה? מה לעשות עם חוסר הצדק, אחרי כמה שנים שבהן התייגעת או הגבלת את עצמך ובסופו של דבר אתה מקבל שכר גדול מאוד, נצחי, שבעצם לא מגיע לך? האם יכול לקרות דבר כזה?

כולם נמנעים מלענות על השאלה הזאת. אבל חכמת הקבלה עונה עליה בצורה פשוטה מאוד: עבור יגיעה בעולם הזה, במטרה להשיג איחוד במערכת אחת יחידה, תקבל שכר, גילוי של העולם העליון. לא יכול להיות מצב שבו אתה עובד בעולם הזה ולאחר המוות תקבל שכר עליון, חיים נצחיים ומושלמים, שבהם מחכות לך כביכול בתולות בגן עדן, ואתה "מרחף עם מנדולינה בעננים", ומזמר שירי הלל לבורא. זה כמובן לא קיים.

רק לאחר שמשיגים יחסים הדדיים נכונים בינינו ומארגנים מערכת שבה מתגלה האור העליון, הבורא. כל זה עלינו לעשות כל עוד אנחנו חיים בעולם הזה. ובכך שאנחנו משיגים זאת, לפי מידת המאמצים שלנו אנחנו מקבלים שכר.

לכן אין כאן שום בושה אלא שכר נטו עבור עבודה נכונה, שאפילו לא ניתן לכנות בשם שכר, אלא ליתר דיוק זה מה שעשית בעצמך. המצב הזה נקרא "גן עדן", "העולם הבא", העולם העליון. אתה משיג אותו בקשר נכון עם החברים שלך.

"שמקצת השכר נותן השי"ת חלף טרחתם, והשאר במתנת חנם, שא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם, שהרי נשאר הפגם של בושת הפנים, בשאר המתנה."

גם העבודה וגם השכר עבור העבודה הרוחנית נמצאים במישור אחר לחלוטין, במישור הרוחני, כמו שנאמר "עולמך תראה בחייך". לצורך זה אנחנו לומדים את חכמת הקבלה ולזה עלינו לשאוף.

מתוך שיעור וירטואלי, 22.04.2018