עולם רוחני או חזיון תעתועים?

זוהר: פרשת ויחי, סעיף ק"ע: בשעה שיצאה נשמתו של אדם, כל קרוביו וחבריו שבעולם האמת הולכים עם נשמתו ומראים לה מקום העדן, ומקום העונש.

שאלה: בני אדם שעברו מוות קליני, מספרים על המראות שראו, וזה תואם בהרבה עם המסופר בספר הזוהר, למרות שאין להם שום הבנה בחכמת הקבלה.

תשובתי: הבנת חכמת הקבלה אינה עוזרת לאדם לראות את העולם הרוחני. להרגיש את העולם הרוחני ניתן רק בנשמה המתוקנת. אין זה משנה אם האדם לומד בספרי הקבלה או לא. העיקר הוא, האם הוא רוצה בזה לתקן את עצמו?

לחוויות של בני אדם שעברו מוות קליני, ניתן להתייחס כך: כאשר האדם נופל למצב קריטי, זוהי מכה גדולה לגוף הפיזי, אשר מהווה בפני עצמו לא יותר מאשר רצון ליהנות. פשוט הגוף שלנו נראה לנו גשמי, תופס נפח, אך הוא רצון ליהנות מסוג מסוים של מילוי.

אם הרצון הזה מרגיש ריקנות, עד לייסורים ממש, באופן טבעי הוא אינו מעוניין להרגיש את המקום, הרצון שבו הוא סובל, הוא רוצה להקטינו, לצמצם את המקום הזה, לחיות פחות, לנתק את הרגשות שלו, ליטול סמים וכולי. כל אדם שמרגיש ייסורים נפשיים או חומריים, רוצה לצמצמם את תפיסת העולם שלו, עד לאי רצון לחיות ממש.

אבל מזה שאתה מרגיש ייסורים ורוצה להתעלות, לברוח מהמקום הזה, המלא בחושך, מרירות, מכות, מלחמות ומחלות, להתעלות מעל העולם הזה, אתה בעיקרון מבצע פעולה רוחנית לא למען ההשפעה, לא מפני שהרוחניות מושכת אותך, אלא בגלל שהייסורים לוחצים עליך בכזאת עוצמה שדוחפים אותך החוצה, כמו את הגרעין מתוך הדובדבן, ואתה קופץ כלפי מעלה. זוהי דרך הייסורים, אך לא התקדמות, כי אינך מתקרב אל המטרה, אינך יודע עליה, אתה בורח מהייסורים כמו בהמה מוכה שבורחת מהמקל. אך כך או אחרת, אתה מתעלה מעל לאגואיזם, מעל הרצון ליהנות, אתה רוצה לבטל את האגו שלך!

הרצון מקטין את עצמו, כאילו שעולה "באמונה למעלה מהדעת", הוא מוכן להיות בהשפעה, לחזור בו, לצמצם, רק כדי לא להרגיש את ייסורי העונש. אז האנשים האלה מרגישים את האמת, נפתח להם במידה מסוימת הקשר עם הבורא. אך רק לזמן קצר ובאופן כזה שאין הם יכולים לתפוס ולהחזיק במצב הזה, מאחר ואין להם לשם כך כלים קבועים עצמיים (כלים רוחניים), ולכן זה עובר.

אך ב-99.9% מהמקרים הרגשת משהו מהצד ההוא, בני אדם מרגישים רק חוויות פסיכוסומאטיות. מאחר והם נמצאים בתוך ייסורים, בלבולים, ערפול חושים, שיבוש בעבודת המערכות הפנימיות, כל זה פשוט נדמה להם. אך מטרת הבריאה היא לא שהאדם במצב של מוות קליני ירגיש את העולם הרוחני. אני חייב להרגיש אותו במצב בריא ומפוקח, בהימצאי בו כחוקר, בעל ידע, הבנה, הרגשה ושליטה, להפוך להיות כמו הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.09.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
מות הגוף וחיי הנשמה
על נשמה, חיים ומוות