קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: המרדף האגואיסטי שלנו הופך לכדור שלג, המתגלגל במורד ההר. לכולם ברור, שברגע מסוים הוא יתרסק, אך אף אחד לא יכול לעצור את תנועתו…
תשובתי: נכון. האגואיזם שלנו, זה הטבע היחידי שלנו. אם היה לנו חוץ מהאגו, כוח נוסף, כנגדו, אז היינו יכולים לעצור. אך אין לנו חוץ ממנו כוח אחר. וזה צריך להתגלות. כולנו אגואיסטים גמורים. האהבה העצמית הגדולה מחייבת את האדם לבלוע את הרעל הזה עד לטיפה האחרונה. אפילו רגע לפני המוות אין הוא יכול לעצור.
לא ניתן לשכנע אף אחד בשום דבר, בכל מקרה כל אחד יישאר במחשבותיו ולא יישמע לאזהרות. גם אם אני אופיע בפני כל העולם, אביא את כל הנתונים, אפרט את כל העובדות, אוציא לבמה את כל המדענים, אנשי ציבור בעלי סמכות, וכולנו יחד נצעק: "חברים! אחים! אנחנו הולכים לאבדון!…" הציבור יתייחס לכך בביטול "אה… באמת?", ויתפזר לעסקיו, לשרוף את מה שעוד נשאר.
זאת מפני שכל אחד מהם הוא אגואיסט, כל אחד הוא כמו מכונה, הוא אינו יכול לפעול אחרת. מישהו מסתובב, מישהו קופץ, מישהו נע הלוך וחזור, כך אנחנו בנויים ולא מסוגלים לעשות משהו אחר. את אותה הקריאה שמגיעה ממדרגה עליונה יותר, שנמצאת מעל לטבע האנושי, בני האדם לא שומעים.
רק בכך שנתאחד בינינו, נעזור להם להכיר בבעיה. רק אז, בכך שיבינו את המצב וירגישו את האיום שהוא נושׂא בחובו, בני האדם יהיו מוכנים לפחות במקצת לשמוע, ואנחנו, בכך שנתאחד איתם בצורה פנימית, ניתן להם את האור המחזיר למוטב.
מתוך שיעור בנושא "בעיות העולם", 18.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לאן הרכבת נוסעת…
המשבר כאמצעי להתקדמות רוחנית
מה מסתתר מאחורי אשליית הקידמה?
