דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / עבודתו הפנימית של המקובל, 18.05.2010

עבודתו הפנימית של המקובל, 18.05.2010

laitman_2010-03-10_5461-70.jpg

"מטרת החברה – 2"

הרב"ש כותב במאמר "מטרת החברה – ב", שהאדם נולד באהבה עצמית בלבד, ולכן אינו מסוגל לעשות שום תנועה קטנה ללא רווח ותועלת עצמית. אך ללא ביטול האהבה האגואיסטית בתוכנו, לא ניתן להגיע לדבקות בבורא, השתוות הצורה והתכונות עימו.

לכן נחוצה לנו קבוצה, שבה מתחברים הרצונות והכוחות של כל אחד, וכל אחד יכול להשתמש בכוח המשותף העצום הזה לביטול הרצון האגואיסטי שלו, שאינו מאפשר לו להשיג את המטרה שבשבילה הוא נולד.

לכן הקבוצה צריכה להיות מורכבת מאנשים, בעלי מטרה אחת. הם מהווים כוח אחד גדול שיאפשר לכל אחד מהם להתמודד עם עצמו. בכדי לקבל מהקבוצה את כוחה הכללי, כל אחד חייב להביא לתוכה את כוחו ולבטל את עצמו, כלומר לראות מעלת חברו במקום חסרונותיו. אם אתה תחשיב את עצמך אפילו במקצת מעל לחבריך, לא תוכל להתחבר איתם ולהכניס את הכוח שלך ולקבל את הכוח המשותף.

תוכנית

  1. טבע האדם – אהבה עצמית.
  2. מטרת הבריאה – דבקות בבורא על ידי השתוות התכונות עימו.
  3. לא ניתן להשיג את מטרת הבריאה לבד, אלא רק בכוח הקבוצה ובתוכה עצמה.
  4. בקבוצה כולם חייבים להיות שווים כלפי המטרה, באמצעים, בביטול עצמי. זה אפשרי רק על ידי העלאת גדלות החברים.
  5. גדלות הסביבה מושגת בדיבור ובמעשים.

חלון לעולם חדש

האדם נולד באהבה עצמית בלבד. זה הטבע שלנו שלא ניתן לעשות איתו דבר. אנחנו תמיד חיים בתוכו ואיננו יכולים לצאת ממנו. כל הפעולות שלנו הן רק למען תועלת עצמית, אחרת התנועה היא בלתי אפשרית. לכן דרוש לנו כוח חיצוני, שיכול להשפיע כנגד הטבע שלנו ולשנותו.

כל המוח והאנרגיה שלי פועלים בכדי למלא ולהרגיע את עצמי. אך בתוכי ישנה עוד נקודה אחת, הדוחפת אותי לצאת מהטבע שלי, לעלות ממדרגה בהמית ולהשיג את הבורא, כלומר מדרגת אדם. הנקודה האחת הזאת שבי שייכת לדרגת אדם, דרגת הבורא, הרי האדם דומה לבורא. אני כולי שייך לעולם הגשמי, והנקודה האחת הזו שבי שייכת לרוחניות. אם היא לא מתעוררת, האדם חי רק בעולם הזה ואינו חושד שיש משהו גדול יותר, הוא מסתפק בחיים הגשמיים האלה. אך אם מתעוררת בו הנקודה שבלב, הוא מרגיש את עצמו שלא בנוח בעולם הזה ומשתוקק לעלות ממנו.

פועלים על האדם שני כוחות: אחד דוחף אותו מאחור מתוך העולם הגשמי, והשני מושך מקדימה, מהעולם הרוחני. ללא ביטול עצמי (ביטול האגו שלי), התעלות מעל הטבע שלי, לא ניתן להגיע לדבקות עם הבורא. עליי להחליט לאיזה טבע אני רוצה להשתייך: לטבע הבורא או לטבע הנברא, כלומר לבחור או בהשפעה או בקבלה.

מאחר וההשפעה מנוגדת לטבע שלנו, ישנו אמצעי אחד לעבור מגשמיות לרוחניות – קבוצת מקובלים. הקבוצה היא בעלת כוח עצום, מאחר ואנחנו עובדים כולם ביחד, וכל אחד מבטל את הרצון האגואיסטי שלו, המפריע לו להשיג את המטרה, שבשבילה נולד האדם – להיות דומה לבורא.

הבורא הוא כוח של השפעה ואהבה, ביטול עצמי. לכן אני זקוק לקבוצה שתהיה ככוח זר, חיצוני, הפועל כמנוף ומאפשר לי להפוך ולשנות את הטבע שלי. בכדי שהכוח הזה יהיה גדול ושלם, הקבוצה צריכה להיות אחידה וחזקה בפנים, בוערת ברצון שלה להשיג את המטרה הרוחנית. כל אחד בתוכה יוכל להשתמש בכוח הזה ולצאת מהעבדות של האהבה האגואיסטית.

קבוצת מקובלים – מגבר רוחני

קבוצת מקובלים מתאחדת במטרה אחת: להשיג אהבת הזולת ודרכה את אהבת הבורא. משמע, להתאהב בתכונת ההשפעה והאהבה עצמה. כל אחד שמסכים עם המטרה הזאת, מכניס לתוך הקבוצה את כוחו הקטן, את הנקודה שבלב שניתנה לו מלמעלה.

אף אחד מאיתנו אינו מסוגל בזכות הכוח האחד שלו לעבור לרוחניות, רק בחיבור הכוחות האלה יחד, כלומר בהתחברות לקבוצה ובביטול עצמי, בביטול האגואיזם שלי. התחברות לקבוצה וביטול האגואיזם שלי, כדי לקבל ממנה את כוח ההשפעה – זהו הצעד הראשון לרוחניות.

עבודה בקבוצה היא העבודה ליציאה מגשמיות לרוחניות, דרך הפתח הזה שיוצרת הקבוצה. הקבוצה היא אמצעי. משמע, שלא היא זו שעובדת עליך, כמו איזה מברג, אלא אתה בעצמך צריך להשתמש בה בשביל העבודה.

קבוצה היא דגם של הרוחניות. היא ניתנה לך בצורתה הגשמית, אך כשאנחנו מתייחסים אליה כאל אוסף של נשמות, ולא כאוסף של גופים, אנחנו הופכים אותה לרוחנית.

בתוך הקבוצה שלנו אנחנו בונים חלל רוחני. אם כל אחד מבטל את עצמו ומצרף את הנקודה שבלב שלו לאוסף של כל שאר הנקודות, הוא בונה בכך כלי רוחני. אני מצרף לקבוצה רק את הכוח האחד הקטן שלי, אך מקבל ממנה פי "620" (תר"ך) פעמים יותר. ובאותו המקום, היכן שאני מוצא את החיבור הזה ואת הכוח המשותף שלנו, שם מתגלה לי הרוחניות, כמדרגה יותר פנימית.

אנחנו מבטלים את הטבע הגשמי שלנו, את האגואיזם הבהמי. כל "החמורים" שלנו (חמור מהמילה חומר) נשארים למטה, ואילו אנחנו עולים מעליהם ושם מתחברים. נוצר כוח אחד גדול, פי "620" פעמים יותר גדול מהקודם, שבהחלט יאפשר לכל אחד לנצח את הבהמיות שבתוכו.

אנחנו יוצרים כלי רוחני שלא היה קיים קודם, עד לפני שבירת הנשמה. ובתוך הכלי הזה, אנחנו מגלים בינינו את תכונת ההשפעה הכללית, ובתוכה מתגלה הבורא. אני מכניס פנימה את הכוח האחד שלי ומקבל פי 620 יותר, וכך עולה למדרגה הרוחנית הראשונה. ושוב מכניס כבר את הכוח היותר גדול לתוך הקבוצה, ומקבל שוב פי 620 פעמים יותר, ושוב עולה למדרגה הבאה. יוצא, שהנקודה ההתחלתית שלי תופחת פי 620 פעמים, וכך גדלה יותר ויותר, ועולה מדרגה אחר מדרגה. הקבוצה הופכת למלכות, לשכינה.

לכן הקבוצה צריכה להיות מאוחדת בדעה כללית, ברצון להשיג השפעה, דבקות עם הבורא. זה יוצר "ראש" של הפרצוף הרוחני. הכלי הרוחני המשותף שלנו הוא העולם הרוחני, אך כל אחד מרגיש אותו באופן שונה, בהתאם לנקודת הנשמה השורשית הבסיסית שלו. הרי היא לא נעלמה, אלא רק גדלה פי 620X620X620 פעמים. כך אנחנו בונים בתוכנו את העולם הרוחני, שבו מתגלה הבורא. אין שום מקום אחר.

השאירו את חמורכם לרעות למטה

בכדי לבטל את עצמי בפני הקבוצה, אני חייב לראות את מעלת החבר, ולא את חסרונותיו. אני חייב לראות את הנקודה הרוחנית, האלוקית, שנמצאת בו:

  1. הרי הבורא רוצה אותו!
  2. הוא מיוחד, גדול, כי בתוכו קיים חלק של הבורא.
  3. הוא נבחר להיות השותף שלי בדרך הרוחנית. הבורא, בכך שברא אותו, ידע שרק איתו אני אוכל להשיג אותו.

החסרונות של כל אחד הם אותו "החמור" (חומר) שנשאר למטה. אך חסרונות החבר הם חסרי ערך עבורי, כי באותה המידה שאני מבטל את היצר הרע שלי, כך גם הוא עובד על ביטול היצר הרע שלו.

גם את חברי מדאיגה רק הנקודה שבלב. כל שאר התכונות הגשמיות נבראו על ידי הבורא, ואנחנו רוצים להתעלות עם הנקודה שבלב שלנו מעל הרצונות של כל הלב, של כל "החמור" שלנו. כל שאר התכונות של החבר אינן מעניינות אותי וכאילו אינן קיימות, אני רואה בו רק את הנקודה הרוחנית האחת הזאת. דווקא איתה עליי להתחבר, ולא עם החמור שלו. ואותו הדבר הוא עושה ביחס אליי.

לכן לא יכולות להיות לנו שום בעיות עם האגואיזם של כל אחד, איננו לוקחים אותו בחשבון ואיננו עובדים איתו. אנחנו בונים רשת מהנקודות שבלב שלנו בלבד. אך מי שרואה את עצמו מעל לאחרים אינו יוכל להתחבר איתם. וכיצד מישהו יכול להיות מעל לאחרים, אם לכל אחד ישנה רק נקודה שבלב אחת ושום דבר יותר?!

החמורים שלנו יכולים להיות שונים, אחד חזק יותר, השני חלש יותר. אך בנקודות לא יכול להיות שוני, וברוחניות כל האלמנטים חשובים באותה המידה, כי ללא כל אחד מהם כבר לא תהיה שלמות.

אני מסתכל על החבר ורואה גוף חומרי, את "החמור" שלו, אך בתוכו נמצאת הנקודה שבלב. זה אינו איזה איבר סתמי, זה חלק אלוקה ממעל! בתוכך ישנו חלק של הבורא, שאליו אני כל כך משתוקק, רוצה להיאחז בו ולהרגיש! כל זה נמצא בתוכך!

אני לא יכול בשום מקום להיפגש עם הבורא, אלא רק ביצירת קשר עם הנקודות האלה שבתוך החברים. אין לי שום אפשרות אחרת למגע איתו. הוא יתגלה, רק אם אני אאחז בנקודה שבלב שלך, ושל האחרים. כאשר אני אאחז בנקודות האלה ואבטל את עצמי כלפיהן, משמע, שביטלתי את עצמי כלפי הבורא. אין זה חשוב, שאתה בעצמך עדיין אגואיסט ולא מתוקן, כאשר אני מבטל את עצמי בפני הנקודה שבלב שלך, אני מתחבר איתך, עם החלק המקורי של הבורא שבך, המשפיע. יוצא שאני מתחבר עם הבורא.

הרוחניות נמצאת כאן ועכשיו, בינינו, ולא באיזשהו מקום אחר, בעולם אחר. אני יכול באופן גלוי להרגיש את הכלי הרוחני הזה, זו פשוט בעיה פסיכולוגית שאיננו מרגישים אותו.

נקודות הכניסה למרחב הרוחני

שאלה: כיצד עליי לבטל עצמי בפני החבר באופן מעשי, אני מסתכל עליו ורואה אותו כגשמי?

תשובתי: לא צריך להסתכל על הגשמי, זה העולם המדומה שלנו. אני שׂם לב לעובדה: האם קיימת באדם הנקודה שבלב או לא, ואיתה אני רוצה להתאחד. יכול להיות שהאופי של החבר אינו נעים לי, והוא אינו מוצא חן בעיני, אך כל זה שייך לבהמיות, ל"חמורים" שלנו, שלי ושלו.

כאשר אני חושב על המטרה הרוחנית ועל הנקודה שבלב שלו, אני רואה כיצד היא בוערת בו, ושהיא טהורה, ללא שום קשר עם התכונות הגשמיות. איזו חשיבות יכולה להיות לגופים הגשמיים?! האם לא ראיתם אף פעם, כיצד בסופו של דבר סוחבים את הגוף לבית הקברות ואין בו צורך יותר?!

הנקודות שבלב הן חלק הבורא בכל אחד מאיתנו! והוא נמצא בכל אדם בעולם! אך בקבוצת המקובלים הוא נוכח בגלוי, הרי הוא הביא אותך אליהם, לאותן הנקודות הרוחניות, כדי שתתחבר איתם ודרכם תגיע אליו. לכן עליך להיות אסיר תודה על כך, שניתן לך האמצעי הזה.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest