קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם חייבים להתכלל באופן פעיל בסבל של הזולת ולסבול מכך בעצמנו?
תשובה: בוודאי שחייבים להזדהות עם הייסורים של הזולת כאילו שאתה סובל בעצמך, כלומר להתכלל בו. ולא צריך לפחד שתישאר בתוך הייסורים הגשמיים האלה בדומה לחברה. אמנם, ישנה כזו סכנה, שכשמתחילים לעזור לזולת טובעים בסבל שלו ונהיים כמוהו. אך מכיוון שיש לנו החוט שקושר אותנו עם הקבוצה, אז אין לנו ממה לפחד.
חייבים רק לחזק את הקשר עם הקבוצה, ואז להיפך, ככל ש"תרד" יותר לתוך הקהל ותחדור בתוך הרצונות שלהם, כך יותר גבוה תוכל לעלות. לא סתם כתוב: "בתוך עמי אנוכי יושבת." כיוון שכאשר מעלים דרכנו את הרצונות הכי נמוכים האלו לבורא, אתה נותן להם צורה המתאימה לתיקון.
ואז אתה מתחיל לראות שכל העולם הוא רצון אחד. כל העולם, הוא אתה. והרצונות השפלים הגשמיים האלה שצועקים בתוך האנשים, הם הרצונות שלך האישיים. וזה טוב מאוד שעכשיו אתה מקבל אותם כזרים, עד שאתה לא מתוקן ולא אוהב את כולם כאת עצמך, אתה לא יכול לקשור את כל המציאות למשהו אחד.
אם היית עכשיו מרגיש את הצרכים האלה כשלך, אז לא היית מסוגל לדאוג להם, לא היית יכול להתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית. היית מרגיש בהם התעניינות קרובה מדי ולא היית יכול להעלות את הרצונות האלו למעלה, לא היית מסוגל לבקש עבורם תיקון במקום הרגשת המילוי.
אם היית מעמיד את עצמך במקום האנשים האלו והיית מרגיש את הסבל שלהם כמו שהם מרגישים, אז או שהיית מתרכז כמו כולם בסבל עצמו, או שהיית צועק לבורא רק על ישועה. אך לא היית יכול להתייחס לרצונות האלה בצורה מטרתית מכוונת כדי להשתמש בהם לשם נחת רוח לבורא, אלא היית חושב רק על עצמך.
ההתחלקות של הנשמה הכללית לחלקים רבים מאפשרת לנו לעבוד עם הרצונות כאילו מהצד, באופן עצמאי. אנחנו יכולים בהדרגה להתכלל ברצונות האלה ולהרגיש אותם כאילו הם שלנו, אך זה רק באותה המידה שנהיה כבר מוגנים מספיק על ידי "מסך". זה על מנת שנוכל להתרשם מהם כאילו שהם שלנו, אך לבקש עבורם את התיקון הנכון.
כלומר, לא לבקש להיפטר מהצרות, אלא להשתמש בהן כעזר להתקרבות לבורא, לשמחתו. אז נוכל להודות לו על ההרגשות הרעות, מפני שדווקא בזכותן הרצון שלנו לקבל תענוג יתעורר כלפי ההשפעה.
ידיעות קודמות בנושא:
עולם של רחמים גלויים ללא שום רוע
העולם מסביב, זה אני תחת זכוכית מגדלת
לבטל את אשליותיו של העולם הזה
