סליחות

שאלה: אנחנו בתקופה מיוחדת, לפני ראש השנה, תקופה שאומרים בה "סליחות". מה המשמעות של אמירת הסליחות?

תשובתי: "סליחות" כבר אומר לנו, שבזמן הזה צריך לבקש סליחה על חטאים ועבירות שנעשו. אבל במה זה מסתכם? בזמן מתן תורה קיבלנו רק מצווה אחת: "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". אם אנחנו מקיימים את המצווה הזו, אנחנו מגיעים לאהבת הבורא. זו כל המטרה של החיים והאנושות, מטרה שבזכותה אנחנו מתעלים מעל העולם הזה, עד לדרגה שבה נמצא הכוח העליון. כל זאת האדם צריך להשיג עוד בחייו בעולם הזה, במציאות הרגילה שלנו.

האדם מתקן בצורה עקבית את עצמו כשמתחיל לאהוב את הזולת כמו את עצמו, ומאהבת הבריות מגיע לאהבת הבורא. אהבה נקראת השפעה, נתינה. אני מתעלה מעל האגו שלי ומתחבר עם אחרים, אז אני יכול לעשות הכול לטובתם. ולהיפך, אם אני אשאר עם הטבע האגואיסטי שלי, אז הוא אף פעם לא יאפשר לי לעשות שום פעולות אלטרואיסטיות, לא משנה כמה אשתדל. לא ניתן לתאר שפתאום אני אוהב את הזולת כך שאהיה מוכן לתת את כל מה שיש לי, כמו לתינוק שלי.

הטבע שלנו עוצר ומבלבל אותנו, מסית אותנו מהכיוון להשפעה ולוקח אותנו לכיוון ההפוך, המנוגד לאיחוד, לחיבור, להשפעה לזולת. ויחד עם זאת, העולם נאלץ להפוך ליותר ויותר מקושר ואינטגרלי, ולכן אנחנו רואים יותר ויותר בעיות, החיים שלנו הופכים ליותר ויותר קשים. הטבע הכללי: העולם הדומם, הצומח והחי, נמשך לאיחוד אינטגרלי. הטבע דוחף אותנו לאיחוד, אבל איננו רוצים בו. אנחנו כמו ילדים שנעולים בחדר אחד, וכל הזמן רבים בינינו.

כך העולם מתקדם להכרת הרע של הטבע האגואיסטי שלו, שמפריע לנו להגיע למטרת הבריאה שלנו עליה מספרת התורה: איחוד, חיבור ואהבה. התורה מדברת על החוק העיקרי של קיום העולם, כי הטבע הכללי שמקיף את העולם שלנו, מבוסס על אהבה והשפעה. הוא הפוך ממה שקורה אצלנו כאן, על כדור הארץ שלנו, בספרה הנעולה הזאת. בזמן קבלת התורה בהר סיני, עם ישראל קיבל את התנאי שתמיד יכוון את כל כוחותיו להשגת אהבת הזולת. זהו החוק העיקרי של התורה, בזה שמקיימים אותו, אנחנו הולכים יחד עם כל הטבע למטרה אחת. אבל מאחר והטבע שלנו הפוך לאהבה הזו, אנחנו זקוקים לעזרה מלמעלה, למאור המחזיר למוטב. אם אנחנו מבקשים עזרה, אנחנו מעוררים את הכוח שמתקן את הטבע שלנו ועוזר לנו לכונן קשרים טובים בינינו.

האדם מלכתחילה נברא עם הטבע האגואיסטי, אינו מקבל את האיחוד ואהבת הזולת. אבל יחד עם זאת, ישנו אמצעי לתיקון האגו הזה, התורה, המאור המחזיר למוטב. במילים אחרות, קיים כוח מיוחד שנקרא "העולם העליון", שמשפיע על האדם ומשנה את הטבע שלו לטבע הפוך, כלומר מחזיר למוטב, מביא מרע לטוב, בזה שמתקן את היצר הרע שלו לטוב. ובכן, המטרה ברורה: צריך להגיע למימוש החוק "ואהבת לרעך כמוך" ודרכו לבוא לאהבת הבורא. זוהי המגמה הכללית של קיום כל הטבע.

אבל לא נצליח להתכלל לכיוון הנכון, ועם המהירות הנכונה להתקדם לתיקון. אנחנו לא דורשים את המאור המחזיר למוטב ולא מנצלים את הבורא לפי ייעודו, לכן אנחנו חייבים לבדוק את עצמנו, כדי להבין מה מתרחש איתנו. ואז אנחנו מגלים שאנחנו לא הולכים בדרך הנכונה. כל צעד בדרך התיקון נקרא "מצווה", כלומר ביצוע של ההוראה "ואהבת לרעך כמוך". כל הדרך הזאת אל האהבה נחלקת ל-613 צעדים, 613 פעולות, שנקראת "מצוות".

כלומר צריך באופן עקבי לתקן את עצמנו, עד שנגיע לאהבת הזולת. בזה שמתקנים את עצמנו על ידי 612 פעולות, אנחנו מגיעים למצווה 613, לאהבה. לכן לפני ראש השנה אומרים "סליחות". בזמן הזה אנחנו בודקים את עצמנו: "מה עשינו בשנה שעברה? עד כמה התקרבנו לאהבת הזולת, לחיבור של כל עם ישראל?". וכאן אנחנו רואים, שלא עשינו לשם כך דבר, וגם אם עשינו, זה מעט ביותר. ועל זה אנחנו מבקשים סליחה! אנחנו חייבים לבדוק את הפעולות שלנו, כדי לראות עד כמה הן הפוכות מהכיוון הנכון, ובהתאם לזה להכיר בטעויות ובשגגות שלנו, במצבים שעברנו. כך מגיעה הסליחה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סליחות", 17.8.2015